בועת ההייטק מתפוצצת לא בגלל הרפורמה

אני איש הייטק, לא מהסוג החדש של המתעשרים, אלא מהסוג הישן, אדם המתפרנס מעמלו, לא מוכר מניות אלא מוכר מוצרים, אומנם לא מוכר ישירות, אלא מפתח מוצרים מתקדמים עבור חברות שמוכרות אותן.

לפני כמה שנים נדרשתי לפתח מוצר מסוים עבור חברה מזרח אסיאתית, שקלתי אפשרות להיעזר בחברות הייטק ישראליות שהיה להן ניסיון באותו תחום, ויזמתי סבב של פגישות בחברות האלה. הייתי המום, חברות תעשייתיות אשר אמורות לפתח ולספק מוצרים טכנולוגיים נראות כמו תערובת של גני ילדים, אולמות תיאטרון, בתי קולנוע, אצטדיוני טניס עם שולחנות פינג פונג, כלבים של העובדים, חתולים, מסעדות בתור פינות קפה, תפריטי ארוחות פאר על הקירות לבחירת העובדים, רשימות לנסיעות כיף משותפות לחו"ל. עולם הזוי לחלוטין.

את הפגישות בחלק מהמקרים קיימנו סביב שולחנות פיקניק (כמו ביערות קק"ל אך מרופדים), עם עצים מלאכותיים מסביב, כסאות של מטוסים, מלצרים הגישו קפה וארוחה קלה - נראה לי משהו מופרע ומופרך לגמרי. בפגישה האחרונה ראיתי מולי איש שלא התקלקל לגמרי, שלא ירד מהפסים, ושאלתי אותו מה זה החרטא הזה? מאיפה הכסף לכל ההצגה הזו?

והוא השיב לי בכנות, "ההצגה הזו והשאלה שלך הן בדיוק הסיבות שאתה לא תוכל לעבוד אתנו", "מדוע"? שאלתי, "כי אתה לא מקור להון סיכון, ואנחנו עובדים רק עם הון סיכון". אז שאלתי בתמימות המהולה בטיפשות: "ומה ההון שאני אביא לפרויקט פחות טוב מהון סיכון"? והלה השיב: "ההון שלך לא פחות טוב, אבל הוא פחות, הרבה פחות, אתה גם תמדוד לנו את התקורות ותיתן לנו תמורה עם מרכיב רווח צפוי, ותתעקש שנצליח, אבל בהון סיכון אני מוכר חלום תמורת בוכטה בוכטה, מספק מוצר או לא מספק מוצר זה כבר פחות חשוב, המשקיעים יודעים בעצמם שהסיכוי שנצליח נמוך, הם מהמרים שאם נצליח אז נצליח בגדול. לא סתם ההון הזה נקרא הון סיכון, וככל שהסיכון גדול יותר אנו מקבלים יותר הון, כלכלה חדשה, הפוכה מזו שהיינו מורגלים אליה רק לפני שנים ספורות".

"אז מה אתה מציע לי לעשות"? שאלתי. "ברמה החברית אציע לך לפתח לבד, על-פי הרקורד שתיארת, תעשה את זה בדיוק כמונו אם לא יותר טוב, אתה לא מטיס את העובדים שלך כל חודש לטיול כיף, אצלך הם אוכלים על חשבונם, בכלכלה ישנה עובדים כמו בכלכלה ישנה, שתי הכלכלות האלה לא יכולות לדור בכפיפה אחת".

כללים חדשים

נפרדנו לשלום, הודיתי לו מקרב לב על-כנותו, בניתי צוות של מתכנתים מארצות חבר העמים ומהודו, שילמתי שכר שעה שהוא פחות מ-10% מהשכר שכל המשוגעים האלה משלמים בארץ, החברה המזרח אסיאתית שהזמינה את המוצר תרמה את החוזקות שלה בתחום מסוים, ועם הרבה יזע ודמעות העמדנו את המוצר על הרגליים ומזה כמה שנים ובהדרגה הוא נמכר בשווקי העולם.

ולמסקנות: מזה כמה שנים משתולל בארץ באופן לגמרי לא מרוסן שוק בעל משקל מכריע בכלכלה. השוק הזה עובד על-פי "כללים חדשים", בעוד שכל מרכיבי השוק האחרים עובדים לפי ה"כללים הישנים".

מאות אלפי מתעשרי הייטק מוצפים בכסף, עם משכורות שהם פי 10 מאלה של רופאים, עורכי דין, מורים, עובדי מדינה, אנשי צבא הקבע בני גילם, באותם תפקידים, עם תנאים אשר בכלכלה הישנה הם מנת חלקם של מנהלים בכירים בלבד, הכסף הזה מגדיל כמובן את הביקושים בתחום המזון, בתחום הדיור לקנייה ולהשכרה, בתחום התיירות, המסעדנות. מי שמסוגל לעמוד במחירים האלה הם רק אותה קבוצה, מה שמגביר באופן חסר פרופורציה לחלוטין את הפערים בין הקבוצות השונות. האגו של הקבוצה מתנפח, ומתנפח ומתנפח, עד אשר מתחיל גל הניפוץ. גל הניפוץ כמובן מלווה בחיפוש קורבנות ואשמים, והפעם נתפסה הממשלה פראיירית ונמצא בה האשם.

הממשלה אומנם אחראית, אחראית מכף רגל ועד ראש, אך לא בשל הרפורמה המשפטית, אלא בשל כך שנתנה ידה להיווצרות בועה פיקטיבית אשר במסגרתה התעשרו מאות אלפי פריווילגים בוגרי 8200 ויחידות טכנולוגיה אחרות על חשבון כלל הציבור, אשר חלקם עומדים כעת מול שוקת שבורה, כאשר מטה לחמם נשבר, עוד הם חייבים מיליוני שקלים על אשראי שקיבלו כאשר גרו בתוך בועה מצופה בזהב מזויף.

נ.ב - ההיטק לא מורכב כולו מהון סיכון, יש תעשיה שלמה, רצינית, בריאה, רווחית בהייטק, תעשיה אשר סבלה וסובלת מהבועה, תעשיה ביטחונית, צבא קבע ביחידות הטכנולוגיות ועוד ועוד, אשר לא מצליחים להתמודד מבחינת שכר עם התקציבים הענקיים של פעילויות הון הסיכון. מבחינה זו המשבר בהייטק הוא מאוד מבורך, הוא יוציא מהשוק פארך ענק אשר פגע מאוד בתעשיה, יחזיר עבודות ופרויקטים שיצאו לחו"ל חזרה ארצה, יאפשר לתעשיה הביטחונית ולצבא הקבע לגייס כ"א במחירים סבירים, באשר גופים אלה לא יכולים לגייס כוח אדם בהודו ובמדינות חבר העמים כפי שרבית עושים וכפי שאני נאלצתי לעשות ועושה עד היום עקב כורח כלכלי הנגרם מפגעי הבועה.