הגיגים נוגים ככלות החגים

על מנהלי המו"מ מטעם הקואליציה, קרי שמחה רוטמן ויריב לוין, לדעת: אם אכן יפתח עכשיו סיבוב ב', במערכה על הרפורמה, אתם הולכים, שוב, לפתוח אותו כטירונים במרחב הפוליטי, משוללים לחלוטין אמצעי לחימה מתאימים. דהיינו: ללא הסברה נכונה ומתאימה.

מצערת העובדה שבקרב החשוב ביותר על אופיה של המדינה, כמדינה דמוקרטית וציונית, אתם הולכים לנחול מפלה שאולי לא תהיה לה תקנה לעולם. מולכם מתייצב מחנה, אלים בחלקו הגדול, תם ונגרר בטפשותו - בחלקו הקטן. לא בטוח שהכנתם שיעורי בית בעזרת מומחים לדבר.

בדור האחרון התוודענו למונח יועצים אסטראטגיים. אף שבתוקף עֲבָרִי המקצועי הכרתי אישית אנשי מקצוע אלה, גם אותם ש"יובאו" מארצות הברית לעת עידני בחירות למיניהם, בלטה עובדה אחת במהלך השיטות והאמצעים שהפעילו: שימוש מתוחכם במדיה, במיוחד זו הוויזואלית/אלקטרונית. מדיה זו איננה עומדת בפיתיון להגדלת הרייטינג שלה, גם אם מדובר בהפרחת שמועות ובאי-אמת, ובעיקר בתכסיסים של זריית מידע על גבול המניפולציה התקשורתית. אבל, וקיים אבל גדול, הפעם עומדת לרשות המתגוננים מדיה חדשה שלא ננתח כאן את תכונותיה והיא המדיה החברתית. וגם השימוש שאתם עושים בה היום הוא לקוי וחסר מיסודו.

למדנו, כל העוסקים בנושאי הסברה שונים, שגם אין טעם לנסות ולהיאבק בפיתיונות המושטים למנהלי המדיות הללו כסוכריה על מקל המושטת לילד. הפיתיונות הללו תמיד יפעלו את פעולתם, במיוחד במרוץ המטורף שהם מנהלים, כולם, להשגת תוצאות טובות יותר במבחן הרייטינג, הנמדד מדי יום. הקואליציה, למרבה הצער, נעדרת משדה הקרב הזה. מדוע? אי-הבנה ואי-הכרה בתופעה סוציולוגית/צינית צעירה זו (המד"ח), חוסר רצון לפעול בדרכי שכנוע, שאולי לא נראות לגיטימיות מספיק. אינני יודע. אבל ניתן לזהות את האסון המתקרב בשל אי-הבנה זו.

ישראל מחמיצה, "תודות", לאלה האמורים לנהל אותה כיום, שמחה רוטמן ויריב לוין, הזדמנות לתיקון מהותי ועמוק, בעל משקל חברתי מיוחד. בשל הכשלים בהתנהלותה הפוליטית-ציבורית שלה, בשל זניחת ההבנה כי הצד השני עתיד למחוק את ערכי הציונות מהמערכת הממשלית שהוא עתיד להקים, נחוצה גישה אחרת מעודכנת יותר, תואמת יותר, למושגים החדשים.

חסון, שוקן, סער וכל השאר

הגילוי האחרון של אילה חסון ועורך הארץ, עמוס שוקן - שרמז שהוא נסחט לכאורה על-ידי גדעון סער, מי שהיה שר המשפטים, לא יעבור תהליך מזכך של מיצוי העובדות בערוצים המשפטיים המקובלים, משום שגלי בהרב-מיארה לא תורה בשום אופן על קיום חקירה בעניין.

המשפטנים ב"שירות" הציבור הקימו לנגד עינינו רשת מסועפת של "שמור לי ואשמור לך". החברה האזרחית החדשה שהם עמלים על בנייתה, מבוססת על השקר הגדול נוסח ג'ורג' אורוול 1984. נטען על-ידם כי הם מנהלים מאבק לקיום הדמוקרטיה כשהם נאבקים למעשה על היפוכו המוחלט של הדבר, פועלים לקיומו של שלטון החונטה, על-פי הגדרתו של ברק עצמו ("אנחנו משפחה"). הם לוחמים על חייה של השיטה ה"דמוקרטית", המעוותת הזו, שהמציאו, בכל הכלים העומדים לרשותם: הרס חיי היומיום במרחב הציבורי (חסימת צירים, הבערת מדורות "ספונטניות", בדרכים ראשיות, חבלה בהנגשת שירותים חיוניים לאוכלוסייה כתחבורה ציבורית), ואחרון לא חביב: שינוי עמוק במשטר הדמוקרטי, למעשה ריסוקו השיטתי, המוחלט, בעזרת תפירת תיקים שיטתית אף הי, לעומדים בראשו. ובמיוחד למועמדים לתפקיד שרי משפטים (כולם), מפכ"ל משטרה וכו'.

מאמץ זה כולל הטלת משטר פרבדאי על המדיה, כולל הרחקת עיתונאים "סוררים" לא צייתנים במידה מספקת, הנבעטים ממילוי תפקידם, ובעיקר, הפעלת משטר שיפוטי מסוג חדש לא מוכר בעולם כולו: שופטים הפוסקים דינם לא על-פי האמור בחוק אלא על-פי "מרחב הסבירות" או מתחם הסבירות העומד כביכול לרשותו של כל שופט העושה במרחב זה כחפצו. ללא כל הגבלה.

תוסיפו לכך את הכלל החדש, לפיו לשופט ניתן היתר לשפוט לא לפי החוק והאמת העובדתית, אלא גם ועל-פי ה"אמת לשעתה". אותה גישה נדיבה המשחררת את תהליך השיפוט גם מהצו האלמנטרי, הקובע שהאמת היא נר לרגלו של היושב בדין, שלא ימעד, תמיד. כפי שהסתבר, גם הלכה זו, לפיה כל שופט עושה כרצונו גם במרחב הזמן והמקום, פועלת לעוותי דין, תוך ביזוי החקיקה והכנסת... והמסקנה? רק רפורמה, ועכשיו.