אין זה מקרה שבמהלך החודש האחרון נערך בירושלים כנס בינלאומי, בהשתתפות נציגי האו"ם, מתכנני ערים ומומחי איכות סביבה מכל העולם, שמטרתו הייתה התמודדות עם נושא הצפיפות הגוברת והולכת בכל רחבי העולם, כולל במדינות המערב.
מיקום הכנס בישראל היה מתבקש מאליו. אם ב-1948, כשהוקמה המדינה, התגוררו בה בסך-הכל כ-650 אלף תושבים והיא הייתה אחת המדינות הפחות צפופות בעולם, הרי שכיום אנו מתקרבים ל-10 מיליון ועם צפיפות ממוצעת של כ-450 נפשות לקמ"ר, אנו כבר היום המדינה המערבית הצפופה בעולם.
יתרה מכך: אם נחלט מהחישוב את הנגב, מקרית גת דרומה, נמצא כי בחלקה הצפוני של ישראל מתגוררים בממוצע כ-1,000 נפשות בקירוב לקמ"ר(!), מה שהופך אותנו כבר היום למדינה הצפופה ביותר עלי אדמות, אחרי בנגלה דש. כמו-כן ברור כי גידול כזה יוצא דופן שכזה באוכלוסייה ובד בבד במחסור הגדול בהיצע, יחייבו את מקבלי ההחלטות להגדיל את באופן משמעותי ביותר את מספר התחלות הבנייה מדי שנה ושנה.
על-פי הערכת כל המומחים שהיו בכנס ירושלים, נגיע עד שנת 2055, כלומר בעוד 32 שנים בלבד, למספר הלא נתפס של 20 מיליון תושבים. חישוב זה משקלל את ריבוי האוכלוסייה הטבעי בישראל, שהינו הגבוה בעולם המערבי ובין הגבוהים בעולם, ובנוסף שקלול הממוצע השנתי של עולים חדשים שמגיעים אלינו מכל התפוצות.
כמו-כן עומדת ישראל בפני אתגר לא פשוט, של גידול יוצא דופן במספר הערים ובד בבד בגודלן. אם בזמן קום המדינה היו כאן 14 ערים בלבד, הרי שכיום מספרן הרקיע ל-81. אם בזמן קום המדינה היו רק 3 ערים, תל אביב, ירושלים וחיפה, שמספר התושבים בהן חצה את רף ה-100 אלף, הרי שכיום ישנן כבר 19 כאלה ועל-פי התחזית מספרן יוכפל עד 2055.
בעיה חמורה במיוחד תהיה לגוש-דן המורחב, מנתניה בצפון ועד לאשדוד בדרום. אם במרחב המטרופולין הנוכחי מתגוררים כיום 4 מיליון נפשות בקירוב, מספר זה עתיד לגדול פי שלושה(!) בקירוב ולהגיע לכ-11 מיליון עד שנת 2055. ואם נשקלל גם את העלייה ברמת המינוע, מספר המכוניות לתושב, נגיע לגידול של פי 5 בקירוב במספר המכוניות עד אותה שנה.
גם ירושלים הבירה עוברת תהליכי גידול מואצים ביותר. ספר התושבים שלה כיום נושק למיליון, פי 10 יותר לעומת 1948 וממשיך לגדול במהירות רבה. לכן טוב עושה העירייה שהיא מעודדת התחדשות עירונית, הן פינוי בינוי והן תמ"א 38, זאת גם על-מנת לרענן שכונות ותיקות ובד בבד לייצר מלאי דיור שיספיק גם לעשורים הבאים.
נתונים אלה של גידול באוכלוסייה וברמת הצפיפות מחייבים כבר היום את מקבלי ההחלטות, הן בממשלה והן בשלטון המקומי, לגבש תוכנית לאומית אסטרטגית כוללת, זאת על-מנת שדור העתיד של המדינה יוכל לעכל כהלכה את השינויים הדמוגרפים המפליגים, זאת כולל תכלול(!) תכנון שוק הדיור, עם תחומים משלימים דוגמת תחבורה, תעסוקה ואיכות סביבה.
בד בבד לתכנון וקידום שכונות ופרויקטים חדשים, שומה על מקבלי ההחלטות לייצר מערכת היסעים המונית שגם תאפשר ממשק תחבורתי טוב הרבה יותר למקומות העבודה, הקניות והבילוי וגם תוריד כמה שיותר מכוניות פרטיות מהכביש לטובת רכב ציבורי. בד-בבד יש לתת הרבה יותר את הדעת על שימושים מעורבים בבנייה, מגורים, תעסוקה, מסחר, מלונאות, דיור מוגן וכו', מה שגם ייתר לישראלים רבים את השימוש ברכב, גם יחסוך הון עתק למשק וגם ישפר את כל מה שקשור לאיכות החיים.
במקביל לתוכנית המטרו, שבימים אלה דנים בה נכבדות, המלצתי גם לזרז את כל מה שקשור למעבר למכונית האוטונומית, מרכיב משמעותי נוסף בצמצום הפקקים, שלא לדבר על התרומה לאיכות הסביבה.
בכל נשכח: מדי שנה נוספים לנו כ-200 אלף ישראלים, כגודל העיר חולון, ובמהלך העשורים הבאים מספר זה יגדל לכ-300 לשנה, כגודל העיר חיפה, ואף למעלה מזה. אכן לא נוכל להתעלם מעובדה זו ויפה שעה אחת קודם!
