שנת הלימודים תשפ"ד תיפתח בקרוב, ב-1 בספטמבר. שנת הלימודים תיקרא אומנם תשפ"ד בהתאם ללוח העברי, אבל היא תיפתח ב-1 בספטמבר "המקודש". כעבור שבועיים בלבד היא תצא להפסקה ארוכה, חגי תשרי, בהתאם ללוח העברי. יש שנים שבהן חודש אלול כמעט חופף לחודש ספטמבר, ואז יכולים ילדי ישראל ללמוד על חגי עם ישראל ותרבותו. בדרך כלל אין חפיפה כזו, ולעתים החפיפה מלאה, ומיד אחרי פתיחת השנה היא נשכחת לחודש כמעט. התוצאה: אזרחי ישראל שואלים שאלות תמוהות כמו מתי "יוצא" ראש השנה ומתי "נופל" יום הכיפורים. כבר למעלה מ-3500 שנה שמועדים אלה חלים ביום א' בתשרי וביום י' בו, עוד מהימים שבהם איש לא חלם על הלוח הנוצרי. חגי ישראל אינם "יוצאים" ואינם "נופלים".
הפתרון המתבקש למציאות מבלבלת זו הוא קביעה שכל שנת לימודים תיפתח ביום א' באלול, וכך תמיד יהיה חודש שלם, חודש אלול, עד ראש השנה. כך יהיו לימודים סדירים במשך חודש, ולא המשך הבטלה של החופש הגדול עד "אחרי החגים". כמובן שתכף יקומו תלמידים, ובעיקר מורות ומורים, ויתבעו את עלבון החופש הגדול, מחשש שמא זה יקוצר. גם בלי להגיע כעת להחלטה הדרושה שחופש זה ארוך מדי ובזבזני מדי, אין כל בעיה להחליט שחופש זה יתקיים בחודשים תמוז-אב במקום ביולי-אוגוסט. חום יולי-אוגוסט זהה לחום תמוז-אב. אין קושי ששנת הלימודים תתחיל ביום א' באלול ותסתיים בסוף חודש סיוון במקום התחלה ב-1 בספטמבר וסיום ב-30 ביוני.
חגי ישראל ומנהגיהם קשורים בלוח העברי ובעונות השנה בארץ ישראל. מי שמאחל שנה טובה בימי החגים מתכוון לשנה העברית החדשה, לזו המתחילה ב-א' בתשרי ולא לזו המתחילה בתאריך אקראי כלשהו, אי-שם בספטמבר/אוקטובר. הלוח הוא מחזורי מטבעו, ואינו יכול להתייחס בכל שנה לתאריכים אחרים עבור אותם מועדים ואירועים. אבל, לא ניתן לתת משמעות לכך בעיני ילדים ומבוגרים כאשר מתנכרים ללוח שלנו.
שוחחתי עם תלמידת כתה ד', ילידת פברואר, ילידת פורים. היא כבר למדה 3 שנים וחצי במערכת החינוך הישראלית, אבל לא ידעה את התאריך העברי של יום הולדתה ושהוא חל בחודש אדר; היא אף לא ידעה מהו אדר, וממילא גם לא מהם החודשים האחרים בלוח השנה היהודי. במציאות זו סכנת ההתבוללות מאיימת לא רק בתפוצות, אלא גם בארץ ישראל.
טוב עשו חלוצי ההתיישבות הציונית כשחידשו את מנהגי החגים היהודיים וקיבעו את הקשר שלהם לעונות השנה ולפעולות החקלאיות: חג הקציר, חג הביכורים, חג האסיף, ט"ו בשבט. מעשה מבורך זה איננו שלם כשהאירועים אינם מתפרסמים לפי הלוח העברי (אין מניעה לפרסם גם את התאריך הנוצרי).
בימים אלה של ייאוש ואובדן דרך חשוב לשוב אל השורשים ולהשיב את התקווה ואת הציונות למחוזותינו. זהו צורך קיומי ללא קשר עם היותו של אזרח ימני או שמאלני בהשקפותיו הפוליטיות, תומך בשינויים המשפטיים או מתנגד להם, דתי או חילוני במנהגיו ובאורחות חייו. לוח השנה העברי הוא גם המכנה המשותף והמקשר בין כל היהודים בעולם, המתחילים בעוד שבועות אחדים את שנתם החדשה, ומקווים שזו תהיה טובה מקודמתה. שנה טובה!.
