ממשלת החטאים

ממשלת ישראל ה-37, זו שהושבעה ב-29 בדצמבר 2022, נולדה בחטא כבד במיוחד: מסירת כל נכסי האומה לקומץ פרחחים אנטי ציוניים וחסרי כל עכבות שהם. ההסכמים הגועליציוניים שאותם הינדס יריב לוין בשמו ובברכתו של הנאשם בפלילים נתניהו, הותירו אפילו את נאמניו ה"מכורים" ביותר המומים וכועסים. לא רק מחמת התקציבים האבסורדים שניתנו לפורעי החוק של בן-גביר וסמוטריץ' ושאר מרעיהם מהאנטי-ציונות הדתית; וגם לא רק מחמת התפקידים שהנאשם נתניהו נתן להם, תוך הפקדת הביטחון הלאומי והאישי של אזרחי ישראל ואפילו לא רק מחמת הלהט שהנאשם נתניהו, יד-ימינו והמוציא ומביא שלו לוין ושאר הארחי-פרחי של שותפיהם הגועליציוניים שבו הם מחסלים כל הישג כלכלי ולמעשה את עתידה של מדינת ישראל, שהייתה לפלא, כמוקד של חדשנות ויציבות עד לבואם של המהרסים הללו.

ואם לא די באלה, הרי שגם החרדים שאיבדו כל רסן ובושה ביקשו וקיבלו יותר מאשר ליטרת בשר - לצד רשיון של קבע לסירוב והשתמטות מכל חובה צבאית ואזרחית ושירות למדינה שממנה הם רק לוקים ללא כל בושה, אפילו למראית עין. ומעבר לכך, ממשלת החטאים האולטימטיבית הזאת הצליחה לייצר את השבר הגדול ביותר שהעם היושב בציון ידע או חווה, עד כדי כך שהנאשם נתניהו וחבר מרעיו אף נטלו ממנו את הסיכוי להיות עם חופשי בארצנו.

עתה הותיר הנאשם בפלילים נתניהו, המוכן להקריב הכל - כולל המדינה ואזרחיה - יד חופשית לבריוניו עד שעכשיו זה כבר לא חש שמא זה יקרה - זה קורה כאן ועכשיו! התיקון שמחסל את עילת הסבירות היה לעובדה וגם זה קרה בדרך שמתאפיינת בגסות ובריונות, עד שהאופוזיציה, בצדק, נאלצה להיעדר מההצבעה בכנסת, על-מנת להראות לעולם כי לא היה כאן אלא מחטף בלתי לגיטימי בעליל למרות שנחזה להליך רשמי וחוקי. וסדרת הצעות החוק המטורפות שבאה בעקבות העברת התיקון הזה רק ממחישה ביתר שאת את הטירוף של ממשלת ישראל.

אנשי הגועליציה נחלקים באמירותיהם לגבי המרכזיות והחשיבות של חיסול עילת הסבירות. חלקם טוענים שזה עניין פעוט וחסר ערך שלא צריך לעשות ממנו ובגינו עניין. אבל אם זה כך, מדוע להתעקש על עניין פעוט שכזה כאשר המוני האזרחים - ולפי הסקרים, כנראה רוב גדול - מוחים כנגדו שבוע אחרי שבוע, כאשר הלכידות בצבא - ואיתה המוכנות של הצבא - הולכת מדחי אל דחי? וכאשר העולם מתנער מהמעשים הללו עד כדי סירובם של נשיא ארה"ב וראשי מדינה נוספים מכל רחבי הגלובוס אפילו להיפגש עם ראש הממשלה? חברים אחרים בגועליציה מודים כי אין זה עניין פעול כל ועיקר וכי למעשה מדובר בעניין חשוב ועקרוני המהווה מבוא להרס המוחלט של המערכת המשפטית.
כך או אחרת, מכירת החיסול של מדינת ישראל ושל האופק הליברלי והישגים רבים בכלכלה ואפילו בחברה - זו נמשכת ביד רמה.

זה לא רק בריחת הכספים והתערערות הכלכלה; זה גם לא רק הסחף ההולך ומתגבר בצבא, בעיקר בכוחות החוד שלו. וזה אפילו לא רק היחלשות האוניברסיטאות והמחקר המדעי. אנחנו עדים לבריחת מוחות, לבריחת רופאים ואחיות ולקריסה הולכת וקרבה של מערכת הבריאות; לגידול הבלתי-נתפס של הפשע ברחובות, עם דגש על הרחוב הערבי ולהגברת הניכור והנתק בין קבוצות שונות באוכלוסייה. אנחנו חווים אימפוטנציה הולכת ומעמיקה ביכולתה של הממשלה לתפקד ולפעול, במינויים הבלתי סבירים בעליל של שרים בממשלה, המשרשרים מינויים בלתי-ראויים במשרדים וניסיונות להפעיל מדיניות שבמקרה הטוב היא הזוייה ובמקרה היותר נפוץ כושלת ואף נגועה בשחיתות - והשרים סמוטריץ' (הן באוצר, בן בביטחון), בן-גביר, אמסלם, קרעי, גולן, אליהו הם רק דוגמית לכך). אנחנו רואים ניסיונות חוזרים ונשנים לייצר מציאות שבה קבוצה הולכת וגדלה המאופיינת בטפילות כלכלית וחברתית מקבלת הטבות על-חשבון הולכת וקטנה של משלמי מיסים יצרניים.

ואנחנו רואים איך קבוצת בריונים הגרים מחוץ לשטחה של מדינת ישראל - המתנחבלים - מטריפים את הצבא שמנסה, למרות התנהגותם, לשמור עליהם כשהם ממשיכים לסחוט מקופת המדינה הטבות שלא ניתנו לא רק לישראלים אחרים הדרים מחוץ לשטחי מדינת ישראל, אלא לישראלים הגרים, עובדים ומשרתים בתוך מדינת ישראל הריבונית. ויש לזכור: גם לפי הסמוטריצ'ים האמסלמים והבן-גבירים, יצהר ושאר מוקדי הטרור היהודי אינם חלק ממדינת ישראל. הם רוצים לספח את השטחים הכבושים הללו ולהחיל עליהם ריבונות ישראלית - ואגב כך להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד דו-לאומית. והכן, עצם הרצון הזה שלהם מלמד שאפילו לשיטתם השטחים אינם מדינת ישראל.

ואם זה אכן כך - מדוע מי שיושב בשטחים הללו שאינם מדינת ישראל רשאי להצביע בבחירות בישראל ולקבל הטבות פיננסיות ממדינת ישראל בעוד שישראלים אחרים היושבים, למשל, בניו-יורק, אינם זכאים לכך? אולי הגיע הזמן להגיש בג"ץ שיורה להפסיק את האפליה הזאת לטובת המתנחבלים בשטחים?

חטאי הממשלה הזרת חמורים ורבים. במקום להכות על חטא וללכת הביתה בבושה, ראשה וחבריה נאחזים בכל כוחם בשלטון תוך שהם מנסים להמשיך ולהרוס את כל אשר בנו כאן משך דורות חלוצים ושאר אנשים ישריי-דרך. ומחמת טיפשות, בורות, אטימות או כל אלה גם יחד, ממשלת החטאים של הנאשם נתניהו וביריוניו הצליחו להמאיס את ממשלתם על רבים וטובים, כנראה הרבה יותר ממחצית העם וכולל גם חלק ניכר ממי שהצביעו לגועליציה הנוכחית. הם הצליחו לגרום להמונים לצאת לרחובות בהפגנות ענק שכמותן לא נראו בארץ מעולם וברציפות, לעיתים פעמיים בשבוע ואף יותר ולמשך למעלה מחצי שנה . מה שאותם המונים דורשים הוא שממשלת הזדון תחדל ממעשיה הרעים ושתלך הביתה לפני שהיא מצליחה להשלים את הרס המדינה הטוטאלי.

בנוסף לשאר חטאיה, ממשלת הזדון הזאת מנסה גם לרמוס את זכות המחאה וליילל שהעם מנסה שלא להכיר בתוצאות הבחירות האחרונות - טענה שאיננה רק שקרית אלא עומדת בסתירה לעצם המחאה הפונה לממשלה שהוקמה כדין אך בגדה בעמה ועתה היא פועלת כנגדו. שהרי אין חולק על כך שהבחירות היו אלה שהביאו לתוצאה העגומה הזאת שאותה אנו חווים מראשית השנה. אבל גם אין חולק על כך שמשעה שממשלה המנסה בכל כוחה ובכל דרך להרוס את התשתית והאושיות עליהן בנוייה המדינה ולפגוע כך באזרחיה ובזכויות היסוד שלהם, זכותם - בעצם, חובתם - של האזרחים לנסות ולהעביר את הממשלה הרעה והמזיקה הזאת מן העולם. ועליהם לעשות כן בכל הכלים האפשריים העומדים לרשותם.

הפגנות, שיתוק או הפרעה לפילות שגרתית - לרבות חסימת כבישים, מחאות, מרי אזרחי, הימנעות מכל מה שאינו חובה, קריאות לעזרה ובקשות לסיוע מבני ברית, שביתות, לרבות שביתה כללית, החרמת נציגי הממשלה ונבחרי הגועליציה - כל אלה הם צעדים לגיטימיים וכלים נאותים . לעומת זאת, שיסוי המשטרה במפגינים תוך הפעלת אמצעים פוגעניים על-ידה לצורך פיזור הפגנות אינו צעד לגיטימי. יתרה מכך, במקרי קיצון, כאשר האזרחים חשים כי הממשלה גונבת להם את המדינה ונותנת אותה במתנה למופקרים ולטפילום העלולים לעורר בעיות ברמה הבינלאומית או להביא את הכלכלה לקריסה מוחלטת אפשר, בעצם חובה, להעמיק את המרי, להשבית כליל את המדינה, לחולל מרד מיסים ולבקש מבית המשפט כל עוד הוא עדיין יכול להושיע ולבקש עזרה מידידי האמת של המדינה והחברה.

ולבסוף, הערה אחרונה. נראה שלעת הזאת ברור ליותר ויותר אנשים שאחד השורשים העמוקים ביותר למצב הכאוטי שאיפשר בכלל ממשלה הזוייה שכזאת הוא העובדות (1) שלאחר 75 שנות קיום, אין עדיין למדינת ישראל חוקה המפרידה את הדת מהמדינה ומאפשר לדת לנהל את חייה בלא קשר למדינה ולאזרחים לחיות לפי בחירתם; ובנוסף (2) שלמדינת ישראל אין עדיין, לאחר 75 שנות קיום, גבולות ברורים - כאלה שיוכלו להיות גם מוסכמים. נראה שהמחאות ביותר מחצי-השנה האחרונה מתכנסות לדרוש גם, או בעיקר, תיקון של שתי עובדות אלה.