אני מתקשה לקבל את עוצמת הפער בין דפוסי חיינו היומיומיים, המנווטים על-ידי הממשל לבין עולם הערכים המזדקר מספר התנ"ך, שפרשת השבוע שלנו, פרשת "בראשית", פותחת לנו את הדרך להלך בנתיביו במהלך כל השנה, כל שבוע צמודים לפרשת שבוע חדשה. יתרה מזאת, מכאיב שאנשים המתיימרים להיות נציגיו הנאמנים של ספר הספרים, הם אלו הרומסים את ערכיו בפריסת דפוסי ממשל לא מוסרי.
בימים אלו, שרבבות מאזרחי ישראל יוצאים לרחובות כדי להשתית את עולם הערכים הגנוז במילה טוֹב, יש משמעות רבה לעמוד על הקשר בין הפטרת השבוע מספר ישעיהו ובין פרשת השבוע, פרשת "בְּרֵאשִׁית", המדגישה את הביטוי היפה "כִּי טוֹב", החוזר בתיאור כל יום מימי הבריאה, שהסיבה לבריאת העולם ותכליתה של הבריאה - יצירת עולם, שרק הטוב מנווט את מהלכי קיומו. פעם אחת בתיאור היום השני של בריאת העולם, בו לא נאמר הביטוי "כִּי טוֹב", חוזר הביטוי "כִּי טוֹב" פעמיים בתיאור הבריאה ביום השלישי.
פרשת "בראשית" מבליטה, שהבריאה עדויה בכל המשמעויות ובכל הערכים היפים, החבוקים במילה היפה "טוֹב". גם ההפטרה מספר ישעיהו פרק מ"ב, הצמודה לפרשת "בראשית", מבליטה את ייעודנו כחברה יהודית לממש את עולם הערכים המוסרי, הגנוזים בסיבה לבריאת העולם - "כִּי טוֹב", ולהקפיד על הקרנתם בחברה האנושית - "... וְאֶצֶרְךָ וְאֶתְּנְךָ... לְאוֹר לַגַּוֹיִים. לִפְקוֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אָסִיר, מִבֵּית כֶּלֶא יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁך" (שם פסוקים ו'-ז').
אי מימוש הטוב, המודגש בפרשת השבוע ובהפטרה הצמודה לה, פוגע בתכלית למענה נברא עולמנו. עולם הערכים, הנרקם במציאות חיינו כיום, מביס את עולם הערכים הנרקם בביטוי "כִּי טוֹב" בפרשת "בראשית". מצער, שיש לנו חלק ברמיסת הערכים, שלמען מימושם ברא אלוקים את השמים ואת הארץ.
ההפטרה מדגישה בפסוק ט"ז, שיש לנו ייעוד כחברה וכעם. יעודנו הוא לחלץ את מי שעלה על שרטון החשכה ולכוונו לעבר מישורי חיים, בהם מזדקרות המשמעויות של המילים "טוֹב" ו"אוֹר". ייעודנו להוביל את המוכים בעיוורון "בְּדֶרֶך לֹא יָדְעוּ" אל עולם האור. בפסוק כ' משולב לייעוד שלנו גם הייעוד "לִפְקוֹחַ אָזְנַיִם" לאלו, שאוזניהם היו כרויות לתכנים שליליים ולקרבם לתכלית הבריאה - אל הטוב.
נקודת המוצא של הפטרת השבוע בספר ישעיהו, כי "יְהֹוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם רוֹקֵעַ הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ, נוֹתֵן נְשָׁמָה ... וְרוּחַ לַהוֹלְכִים בָּה" (שם, פסוק ה'). בכך חופפת נקודה המוצא של ההפטרה לפרשת השבוע, המבליטה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ." (בראשית, פרק א', פסוק א') עולם אותו ברא כדי לממש את האמור בהפטרה בפסוק כ"א לממש את ערכי הצדק - לממש את הטוב - "... לְמַעַן צִדְּקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאֲדִיר", הטוב עדוי במערכת התורנית על ערכיה המוסריים. בפסוקים המסיימים את ההפטרה בפרק מ"ב חוזרת ומודגשת הדרישה לשמור על הטוב, כי אי-שמירה על הטוב עלולה להביא רק לשלל פורענויות, כמו עלולים לתת "לִמְשִׁסָּה אֶת יַעֲקֹב...וְיִשְׁפּוֹךְ עָלָיו חֵמָה..." (שם, פסוקים, כ"ד-כ"ה)
בקוראנו את פרשת בראשית, הפותחת את סדרת הקריאה בתורה, עלינו לתת את דעתנו כיצד לחסל את התהומיות המבעיתה, שנפערה בין מציאות חיינו היומיומית ובין עולם הערכים המוסרי שלמען מימושו נברא היקום. עולם הערכים הגנוז בביטוי "וַיַרְא אֱלוֹהיִם כִּי טוֹב" חש נזוף, כי אנחנו זנחנו אותו. השותפות שלנו עם מלאכתו של הבורא מחייבת לקרום עור וגידים בחיי היום-יום בתכלית הבריאה - ליצור עולם שנדבכי היסוד המוסרי שלו שעונים על הַטּוֹב, על שוויון בכל מישורי החיים בין כל ברואי בצלם.
