הפרדה

מְסֹרָב אַהֲבָה

את שירו, "מסורב אהבה", מקדיש המשורר יעקב ברזילי לחולמים אהבה, באיחולי שנה הרבה יותר טובה:

"מִשֶּׁכָּלוּ כָּל הַקִּצִּים, /
בִּקֵּשׁ הֶתֵּר לַחֲלוֹם. /
לַחֲלוֹם כָּל לַיְלָה, לֹא לְהִתְעוֹרֵר //
לַחֲלֹם, שֶׁהַלֵּילוֹת לֹא יִגָּמְרוּ לְעוֹלָם. /
וְהוּא יִרְאֶה אוֹתָהּ בַּחֲלוֹם בְּכֻתֹּנֶת שֶׁקֻּפָּה /
מִתְהַפֶּכֶת בַּמִּטָּה מִצַּד לְצַד /
וְלֹא יִקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא יִגַּע בָּהּ, /
רַק בְּעֵינָיו, /
רַק בְּעֵינָיו יִגְמַע פִּטְמָתָהּ לְהַרְווֹת צְמָאוֹ, /
רַק בְּעֵינָיו יְלַקֵּק מְתִיקוּת גּוּפָהּ /
כִּמְלַקֵּק נֹפֶת נוֹזֵל מֵחַלּוֹת הַדְּבַשׁ /
וְרַק בְּעֵינָיו יְנַדְנֵד עַכּוּזָהּ הֶעָגֹל בִּדְבֵקוּת חֲסִידִית /
כְּנַדְנֵד חָסִיד לוּלָבוֹ בְּלֵיל בּוֹאִי כַּלָּה". //

שירו מוביל את הקוראים לספר החדש של פרופ' דוד פישלוב, "כנפי ביאליק", שבו מתכתבים משוררים ומשוררות עם שירים של ביאליק. ברזילי התכתב עם השיר הארוטי, "העיניים הרעבות".

השתוללות

שי שטרן, מנהל תיכון "אוסטרובסקי" ברעננה, אסר על תלמידים להניח תפילין בחצר בית-הספר והפנה אותם לכתה שנועדה למטרה זו. לכאורה, סיפור תמים של ניהול יום-יומי בבית-ספר. אלא שמאחורי הסיפור יש דברים נוספים. בסרטון ברשתות החברתיות נראה שטרן נוזף בתלמיד, צועק על תלמידים נוספים שהיו סביבו ואף מזהיר אותם שלא להעז להניח תפילין בשטח בית-הספר. "בחרת ללמוד פה, אז אתה תתנהל לפי הכללים שאני קובע", אמר שטרן לתלמיד. בתגובה, התלמיד השיב: "באתי לישראל כדי לשים תפילין. מה, אנחנו בתקופת הרומאים, שאני צריך להתחבא כשאני עושה מצוות"?

סגנונו של המנהל שטרן הזכיר לי מישהו מלפני כ-60 שנה: מנהל התיכון "טשרניחובסקי" בנתניה, שנאלצתי לדאבוני ללמוד בו, ומישהו מלפני כ-30 שנה: מנהל התיכון ברמת-גן שלימדתי בו. לראשון אמרתי שלדעתי הוא 'עבד כי ימלוך', והוא התפוצץ, אך לא הצליח לענות לי או להתנקם בי כהרגלו.

בניגוד לשר החינוך, איני מקבל את התנהגות שטרן וחושב כי כנראה מקורותיה בהסתה האנטי-יהודית הרווחת כעת מאוד בחוגים מסוימים וראוי היה לנזוף בו קשות. באווירה זו קיבלה עיריית תל אביב הכשר מבג"ץ למנוע תפילת יהודים בכיכר דיזנגוף - כיוון שביקשו לנהוג כמסורת ישראל ולהתפלל בהפרדה בין נשים לגברים. לו בית משפט במדינה אחרת בעולם היה פוסק זאת, הייתה קמה בארץ צעקה על אנטישמיות - ובצדק. גם יהודים יכולים להיות אנטישמיים; ויש לנו יותר מדי מהזן הזה. למשל, סיעת מרצ בכפר-סבא, שפנתה לראש העירייה בדרישה כי האירועים המתוכננים בהפרדה במרחב הציבורי (משמע, תפילות - אב"ץ), לא יתקיימו בטענה כי "הצבת מחיצות באירוע, שמיועד לכלל התושבים, מהווה כפייה דתית לכל דבר ועניין ופגיעה משמעותית בזכויות הנשים".

העניינים מחריפים, כי בסוף אוקטובר יהיו בחירות לרשויות המוניציפליות ומועמדים שאין להם מה להגיד פונים לברירת המחדל: הכו בדתיים והצילו את מערכת הבחירות. זה מזכיר לי סיסמה נוראה שרווחה בארץ בימי נערותי: "דרוס כל דוס, והשמד כל חרד". מישהו - שאיבדתי את שמו לצערי ועל-כך התנצלותי - היה יצירתי, כשקבע שעוד מעט תצא אזהרת מסע ליהודים דתיים לגבי נסיעה לתל אביב.

כמו רבים נזכרתי שעיריית תל אביב לא מנעה הפרדה בין נשים לגברים באירוע תפילה מוסלמי שהתקיים באחרונה בעיר. העירייה אינה גיבורה על ערבים אלא רק על יהודים - כמו האספסוף שניסה לערוך לינץ' ברב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה "בני דוד" בע̤לי, שהגיע להעביר שיעור על יום הכיפורים בבית-כנסת של "ראש יהודי" בתל אביב, ובמארחו ישראל זעירא, ראש ארגון "ראש יהודי".

מרב מיכאלי, ראש מפלגת העבודה הצדיקה את האלימות נגד הרב, וראשי מחאת השמאל תקפו את ח"כ בני גנץ לאחר שגינה את התקיפה האלימה וטענו כי הוא פוגע בדבריו במחאה. ובקריית מוצקין החליט השיטור העירוני להפריע לקיום עצרת "סליחות" במתנ"ס בטענה כי המדובר ברעש חריג. תמונה חלקית בלבד, אך מדאיגה למדי, של השתוללות בעקבות התרת רסן של המחאה בכל הקשור ליהדותה של המדינה. ואם לצטט את יאיר גולן, הנה סימנים...

שלט בשלוש גרסאות

נכדתנו, בעוונותינו, אמריקנית אך דוברת היטב עברית. בביקורה בארץ בקיץ שחלף לעגה מאוד לשילוט, ובעיקר, כשהשוותה את הכיתוב על שלטי הדרכים בעברית לכתוב בהם באנגלית. אך לפעמים יש בסיס לכיתוב המוזר. דוגמה טובה היא השלט, המצביע לכיוון היישוב יְעָף בשרון. מקורו של השם בראשי-התיבות של המושבים סביבו - כפר יעבץ, עזריאל ופורת. במילון יעף הוא שיוט באוויר; ונגזרת ממנו המלה, ביעף = במהירות רבה. אלא שאפילו תושבי יעף אינם יודעים זאת, וקוראים ליישובם, יעַף. מילון אבניאון פירש את השם הזה "עייפות, לֵאוּת, יג̤עוּת", או "טיסה של מספר מטוסים במסגרת ביצוע משימה מבצעית, או לשם הצדעה".
הכיתוב בעברית אינו מנוקד, ואילו הכיתוב הערבי גורס, יעַף. אכן, שלט מבלבל. למזלנו, אין בו כיתוב בשפה רביעית...