נוכח תצלומי אנשי החמאס - ומה לעשות במפקדתם

עורך מעריב לשעבר עידו דיסנצ'יק פרסם בעיתונו מאמר חריף נגד בני גנץ כמושיע הקבוע של בנימין נתניהו. לפי דיסנצ'יק כניסתו לממשלה בחטא והסחבת עד לפרישתו ממנה מכפילה את אישומו.

אך עתה משבני גנץ ועמיתיו כבר שרים, מעטים הסיכויים להביא לפרישתם מהממשלה בעיצומה של המלחמה. זה אקסיומטי. אבל נדרש מהם מזער של אינטגריטי, יושרה, על-ידי הצגת הנושאים הבאים לדיון דחוף במליאת הממשלה:

• ביטול "חוק הלאום" שראוי למדינת אפרטהייד ומכוון נגד מוסלמים ובדואים ואפילו דרוזים וצ'רקסים כדי להפכם לאזרחים סוג ב. זה דחוף, עוד ידובר בכך בעתיד הקרוב.

• על הממשלה להודיע רשמית כי היא מקפיאה את ההפיכה השיפוטית של יריב לוין, שחלקה רב לה בעידוד המלחמה הנוכחית. זו הקפאה עד לבחירות הכלליות לכנסת הבאה.

• הליכוד בממשלה מבטל את הכוונה להעביר את המפכ"ל מתפקידו. הוא הדין גם בנציבת שרות הסוהר. וזו רק ההתחלה.

מושחתים מהחוץ פנימה

ה"סקופ" של גידי וייץ בהארץ, שקיבל רוח גבית ראויה מאת התנועה לאיכות השלטון, מצא כי שר החוץ אלי כהן העניק דרכונים דיפלומטים לשלושה עסקני ליכוד וליאיר נתניהו. אתם מדמיינים את בני בגין מקבל דרכון דיפלומטי? יאיר שמיר? יובל רבין? חמי פרס? מיכל ברק? גלעד שרון? שאול אולמרט? בדיחה. רק במשפחת נתניהו.

אולי זה אינו פלילי. גלי מיארי-בהרב תבדוק. אבל במהות זו לכאורה גניבה ממעביד. המדינה היא המעסיקה של השר כהן, והוא נטל דרכונים ממחסנה לטובת בנו של הדיקטטור ולמי שיכולים לסייע לו בבחירות המקדימות, הפריימריז. במקום "והמשכיל בעת ההיא יידום" צייץ השר כהן כי האומה בעיצומה של מלחמה ועליו לעסוק בזירה הבינלאומית. זה לפי הכלל של סמואל ג'ונסון מהמאה ה-18, ש"הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל."

ולא רק אלי כהן הוא בושה וחרפה לנורמה הנוהגת בישראל בימי ממשלתו של בנימין נתניהו. הוא הוזהר על-ידי גורמים מקצועיים, שלא ייעשה כן. אבל הביא לו מנכ"ל מישהו בשם רון לוי (מעוז), ומה הוא עשה ביום הראשון לעבודתו? מילא אחרי מצוות השר. פתח בצעד מקורנף.