מספר נשים גיבורות מוזכרות בפרשת "שמות": המיילדות שפרה ופועה, יוכבד ומרים בִּתהּ, בת פרעה וציפורה אשת משה. הן לא נתנו לגזירה הנוראה של המלך פרעה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א', כ"ב) להשפיע עליהן ופעלו באומץ, בתושיָה, בחמלה ובתעצומות נפש.
1.יוכבד, אשתו של עמרם ואימם של המנהיגים הדגולים של בני ישראל: מרים, אהרן ומשה. יוכבד העזה ללדת ילד, להצפינו שלושה חודשים ואז שמה את משה בתיבה בתקווה להצלתו.
2.מרים, בתה של יוכבד ואחותו הגדולה של משה. השגיחה עליו מרחוק בעת היותו בתיבה "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב', ד'). ניגשה אל בת פרעה והציעה לה להביא לתינוק מינקת מבנות עַמו. המדרש מספר כי כאשר שמע עמרם על הגזרה שכל הבן היילוד לבני ישראל יושלך ליאור, גירש את אשתו. בעקבותיו "ראו ישראל מה עשה, עמדו כולם וגירשו את נשותיהם" כך שלא תלדנה עוד. מרים חלקה על דעתו של אביה ושִׁכנעה אותו לשנותה באומרה לו: "גזרתך קשה משל פרעה", אמרה לו, "שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים והנקבות...". עמרם קיבל את דעתה, הוא חזר לאשתו וכך עשו גם הגברים האחרים.
4-3. המיילדות, שפרה ופועה. יש מדרש שרש"י מפרש לפיו שהן היו יוכבד ומרים בעוד שד"ל ואחרים מפרשים שהן היו נשים מצריות. פרעה רצה להרוג את התינוקות מישראל. הוא הורה למיילדות להרגם על האבניים. שפרה ופועה סירבו פקודה. "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א', י"ז). הן הבינו שיש הוראות שאסור לציית להן. יש פשעים נגד האנושות שאין לתרצם בטענה "רק מילאתי פקודה". כשפרעה זימן אותן לנזיפה הן היתממו וסיפרו לו שהנשים העבריות זריזות בלידתן ומספיקות ללדת לפני בוא המיילדות. כך חמקו מעונש והצילו חיים רבים.
5.ציפורה אשת משה, בת יתרו כוהן מדיין. משה היה צריך לחזור למצרים. הוא לקח את אשתו ובניו ומיהר לצאת לדרך בלי למול את בנו התינוק. ה' רצה להמיתו כי לא קיים את מצוות המילה. ציפורה לקחה אבן צור ומלה את בנה בעצמה, וכך ניצל משה (שמות ד', כ"ד-כ"ו).
6. בת פרעה הצילה את הילד שראתה בתיבה כשבאה עם המשרתות שלה ליאור. בגמרא מסופר שבת פרעה רצתה להציל את משה ונערותיה ניסו למנוע זאת ממנה: "אמרו לה: גבירתנו, מנהגו של עולם שמלך בשר ודם גוזר גזרה, גם אם כל העולם אין מקיימים אותה לפחות בניו ובני ביתו מקיימים אותה ואת עוברת על גזרת אביך. בא המלאך גבריאל וחבטן בקרקע ומתו" (סוטה דף י"ב, עמוד ב'). "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב', ו'). היא חסידת אומות עולם שהִמרתה את פי אביה, חמלה על משה, הצילה אותו וגידלה אותו כבנה בארמון המלך פרעה.
שש נשות מופת אלו היו היוזמות והפעילות במצב המשברי שעם ישראל היה נתון בו במצרים. נוכח גזירת הפתרון הסופי של פרעה להשמיד את העם היהודי, הן סירבו פקודה מתוך חשיבה לטווח ארוך, באחריות ובמחויבות לשרשרת הדורות. כולן פעלו מתוך חמלה ומשה ספג לתוכו את החמלה ואת הצדק והשתמש בתכונות אלו בחייו בכלל, ובהנהגת בני ישראל בפרט.
נחמול זה על זה, נהיה טובים עם הזולת ונבקש שהאל יחמול עלינו, כפי שאמרנו בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים: "חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ" ונזכה שיתקיימו בנו דברי הנביא יחזקאל (ס"ג, ט'): "בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם".
