"מלון ארץ ישראל" - מבנה לשימור

ר' חיים יהושע שנקרא בפי כל רייב חיים שייע, היה דמות ידועה בירושלים הקטנה של אז ואף מוזכר בשירו הידוע של דן אלמגור "ירושלים של אז" (זאת ירושלים). הוא נולד בשנת 1896 בעיירה ינז'יוב שבפולין, למשפחה חסידית המשתייכת לחסידות אלכסנדר לאביו רבי שלמה מאיר שהיה תלמיד חכם ועסק במסחר ולאמו מרים פייגא.

בילדותו למד בחיידר ואחר כך בישיבה כמו שאר החסידים בקהילה. כשהיה בן 9 נפטרה אמו ולאחר פטירתה המצב בבית היה קשה ואז אביו שלמה מאיר בעצת הרבי החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1915 עלתה המשפחה לארץ ישראל דרך נמל יפו והשתקעה בשכונת מאה שערים שם גרה בבית צנוע. האב שלמה מאיר פתח בשכונה חנות מכולת קטנה וממנה התפרנס. בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת והוא בן 20 לערך רייב חיים שייע נשא לאשה את שושנה רייזל ונולדו להם שבעה ילדים.

באותה תקופה שלטו הטורקים בארץ והתרחשה מלחמת העולם הראשונה. המצב בארץ היה קשה מבחינה כלכלית וכדי להתפרנס ר' חיים שייע ואחיו פתחו מלון ברחוב סלנט פינת רחוב מאה שערים בשכונת מאה שערים בירושלים. הם קראו למלון "מלון ארץ ישראל" .

המלון היה ידוע בצניעותו ובכשרות המהודרת שלו, בהקפדה על ערכים יהודים, באווירה ביתית וביחס אישי לכל אורח. רייב חיים שייע ניהל עם אשתו רייזל את המלון. היא בישלה את האוכל שהיה אוכל יהודי פשוט וטעים. רייב חיים שייע הכין את הגפילטע. למעשה זו הייתה רעייתו רייזל שלקחה על עצמה את הניהול בכביסה, הארוחות ובכל הצרכים.

בין אורחי המלון בלטו בנוכחותם אדמו"רים, רבנים ראשי ישיבות ואישי ציבור מכל גווני הקשת. בין המתאכסנים במלון היה אדמו"ר חסידות מודזיץ ר' חיים יהושע ברמץ וגם בנו יוסף שהפכו להיות חסידי מודזיץ'. כשרבני מודזיץ' היו מגיעים לארץ היו עושים את "הטיש" הרבני במלון.

עוד רבנים התאכסנו במלון משום שהוא היה בין היחידים שנשמרה בו קדושת השבת והכשרות.

הילה ברמץ ("רייב חיים שייע" הוא סבו של בעלה) מספרת: "לא היה אפשר להעסיק עובדים ולשלם להם משכורות ולכן בעלי המלון ובני משפחתם היו המנקים, המבשלים והמלצרים. ר' חיים שייע ברמץ ורעייתו רייזל שניהלו את המלון לא גבו כסף מאנשים עניים שלא יכלו לשלם, נתנו להם לאכול וללון ללא תשלום והרבו במעשי חסד רבים".

נינתו של ר' חיים שייע, רבקה לאה מנדלסון כותבת לי: "אמא שלי צ'ירל היא בתו של יוסף ברמץ, הבן של רב חיים שייע. היא הייתה ילדה-נערה באותה תקופה וזוכרת המון דברים והיא סיפרה לי כי מתחת למלון, בשכונת מאה שערים הייתה תחנת קמח. המבנה היה ישן מאוד ולא נבנה לצורך מלון. היו בו מעט מאוד חדרים ואפשר היה לקבל גם ארוחות כשרות ופשוטות. במבנה הייתה חצר גדולה שנערכו בה חופות. שני חדרים צמודים שהופרדו על-ידי דלת גדולה נפתחו ושמשו כמעין סלון המוזמנים. הכל היה פשוט וצנוע במיוחד הכיבוד".

בין אורחי המלון היה זאב וילנאי לימים גאוגרף והיסטוריון בעל שם. בתוכנית "חיים שכאלה" עם עמוס אטינגר סיפר וילנאי כי את ימיו הראשונים בירושלים עשה במלון אכסניה במאה שערים. וכך סיפר בתוכנית:

"הגעתי לירושלים מחיפה. חיפשתי איפה ללון בלילה, הייתי חסר כל. ידעתי ש"במאה שערים" גרים יהודים עניים. אמרתי לעצמי זה בשבילי, אין לי כסף אני אלך למאה שערים. שאלתי איפה זה מאה שערים הראו לי. אני מוכרח להגיד שהשכונה עשתה עלי רושם כביר. אני הולך ומסתובב בשכונת מאה שערים ורואה איזה אכסניה מלון קטן, דל ועלוב באיזו סמטא מאחורי הבניין של האיטלקים, עכשיו זה משרד של משרד החינוך והתרבות. ואני נכנס. אני שואל אפשר פה לישון בבקשה. מכניסים אותי לחדר, אני חושב שהיו שם איזה שש-שבע מיטות אחת בתוך השנייה. מראים לי את המיטה ואני שוכב לי לישון. הלילה הראשון שלי בירושלים. בחיי היה נפלא. למחרת אני קם שואל כמה עולה? כמדומני עלה גרוש ללילה. למחרת שאלה אותי בעלת המלון אתה רוצה לישון גם הלילה? אמרתי אני רוצה אבל אין לי כסף ואז אמרה לי אתה יודע מה תנקה את המטבח תישן עוד לילה. הצטיינתי בניקוי המטבח. למחרת שאלה אותי אתה רוצה לישון עוד לילה? כן אבל אין לי כסף עניתי. תנקה את החצר, והיה מה לנקות. ניקיתי את החצר וישנתי עוד לילה וככה התאקלמתי לראשונה בירושלים באותו מלון-אכסניה קטנה במאה שערים שעולם לא אשכח אותה.

בראשית יולי 1954 ירו הירדנים פגזי מרגמה לעבר ירושלים וגם לעבר אזור המלון שהיה סמוך מאוד לגבול הירדני. אחד מאורחי המלון משה גולדברג תייר בן 45 מצרפת נפצע קשה מרסיסי אחד הפגזים הירדנים וכעבור שבוע מת מפצעיו בבית חולים הדסה. התייר הגיע לארץ כציר הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל.

במוצאי שבת 11 בינואר 1958 בשעה שבמלון ארץ ישראל בשכונת מאה שערים היו אורחים, אירעה בהפתעה התמוטטות באגף השירותים של המלון. בנס לא אירעו בה אסונות בנפש. אורחי המלון ומשפחות בעלי המלון פונו מהבניין והכניסה למלון נאסרה. הבניין היה אחד מהישנים בירושלים והיה בנוי על קמרונים העשויים מאבן ועפר.

משפחת ר' חיים שייע ברמץ מבעלי המלון חיפשה מבנה אחר למלון. הם השיגו מבנה שהיה שייך בעבר ליְשיבת "קול תורה" במרכז ירושלים ברחוב קינג ג'ורג' 47 ולשם העבירו את המלון.

המלון שכן במבנה בקינג ג'ורג' 47 מול "היכל שלמה", כאמור, במשך כ-50 שנים ושמר על יחודו בכשרות מהודרת, בהקפדה על ערכים יהודים, באווירה ביתית וביחס אישי לכל אורח. כאשר זקן ר' חיים שייע ברמץ נפטר עבר ניהול מלון ארץ ישראל לידי בנו יוסף ברמץ.

תירצה ברמץ-שטיין חברת קיבוץ דתי בדרום מספרת: " חיים שעיה בעל המלון היה בן דוד של אבא שלי. כשהייתי בבי"ס יסודי, בי"ס חורב בירושלים, הייתה חסרה כיתה בבית הספר, אז כל פעם שלחו כיתה אחרת ללמוד בחדר שעל גג המלון. היו המון חוויות..".

מירי ברמץ מספרת: "וואו. כמה בילינו במלון. סבי וסבתי יוסף ופסיה ברמץ ע"ה נהלו את המלון. כילדה אני זוכרת את השבתות שהיינו בו, את האורחים שגרו בו לתקופות ארוכות. בדרך כלל אנשים בודדים שמצאו אצל סבתא חיה פסיה אוזן קשבת. אימי מספרת שאחרי מלחמת ששת הימים לא היה מקום לדרוך על הרצפה כי סבתא הייתה מניחה שמיכות ומזרנים לאורחים הרבים שפקדו אותו. נצבט לי הלב כל פעם כשעוברת במקום ורואה אותו נטוש (בפעם האחרונה שהצצתי, המיטות היו בו כאילו רק עכשיו עזבנו)".

בין אורחי מלון ארץ ישראל ברחוב קינג ג'ורג' היה יוסי רגב הוא מספר: "בשנת 1964 נשלחתי מטעם סולל בונה לעבוד על מפלסת בירושלים. ובין השאר עבדנו בהכנת רחבת בנייני האומה. התגוררתי חצי שנה במלון ארץ ישראל. באחד הערבים הצעתי לבעל המלון שאצלם אותו, במבואה של המלון והוא הסכים (יוסי שלח אלי את התמונה א.א).

הילה ברמץ מספרת: "בשנת 2008 מבנה בית המלון שהיה בחכירה מהסוכנות חזר לידי עיריית ירושלים ולקרן הקיימת ועמד עזוב זמן רב. לשמחתנו המבנה מוכר והוכרז כאתר שימור ועובר או יעבור שיפוץ. הלכנו לראות את מבנה המלון, הוצבו לידו שלטי מורשת המספרים את סיפורו ואנו סקרנים מאוד ומחכים לראות את מבנה המלון לאחר שהשיפוץ והשימור יסתיימו".