טקס התייחדות לזכר חללי הצוללת דקר צ-77 נערך בסוף השבוע (12.1.24) במועדון השייט חיפה בחוף השקט בת גלים. הטקס, בו השתתפו משפחות הנספים, לוחמי שייטת 7, חברי וותיקי השייטת ואורחים, הונחה על-ידי יהודה פרחי שאחיו יוסי פרחי היה בין 69 נספי הצוללת.
נשאו דברים בטקס: מפקד שייטת הצוללות בחיל-הים אל"ם א', פרופ' דניאל ויילר שהיה מדריכם בחיל-הים של חלק מאנשי צוות "דקר", אל"ם מיל' אברהם בן-זאב (זבו), סגן קצין המכונות של הדקר, שהיה מיועד להפליג עם הדקר בדרכה מנמל פורטסמות לחיפה וכמה ימים לפני ההפלגה לארץ הועבר לשרת בצוללת האחות דולפין למרות מחאותיו. בין הבאים לאירוע: תא"ל (מיל') ד"ר
ישראל לשם לשעבר מפקד שייטת הצוללות בחיל-הים. יונתן מימון נכדו של מהנדס האלקטרוניקה רס"ן בני מימון (וסרמן) שהיה בין 69 נספי צוללת דקר ביצע את השיר "זמר אהבה לים" ולאחר מכן הונחו זרים.
חוה ברקאי: ההלם והכאב העמוק מלווים אותנו כל יום שגרתי בחיינו
בשם משפחות הנספים נשאה דברים חוה ברקאי-גלעדי (בצילום משמאל ) אלמנתו של רס"ן אברהם (בומי) ברקאי סגן מפקד הדקר, שאמרה בין השאר: "נאספנו היום כדי להעלות את זכרם של יקירינו לוחמי הצוללת דקר במלאת 56 שנים להיעלמותם במצולות הים. רבים מאיתנו זוכרים ועדיין חווים את הרגע הנוראי הזה כאשר נתבשרנו על ניתוק הקשר עם הדקר, זוכרים את הייאוש והתקווה בזמן החיפושים, את המתח והפחד שמא הרע מכל קרה. ההלם והכאב העמוק מלווים אותנו כל יום שגרתי בחיינו, ואת הכוח אנו שואבים מזכרם של יקירינו שציוו לנו את החיים".
שישים ותשעה לוחמי הדקר היו בדרכם הביתה לבסיס הנמל שבחיפה, צוות שגובש תוך כדי אימונים ותרגילי מבחן מוצלחים של כל המדורים בצוללת ושל איכות תפקודם של הלוחמים. חלקם הגדול כבר ותיקים ששרתו יחדיו על הצוללות הראשונות תנין או רהב.
"כולם אנשים שלמים עם עצמם שלווים ובוטחים אנשים שהשכילו ליצור הרמוניה בין חיי הפרט והשירות הקשה והמבודד ביותר. אנשים אשר המניע העיקרי לפעולתם היא האמונה בייעודם וכלי נשקם האישיים הם ההתמדה האמונה ואורך הרוח" (שלמה הראל, "שישה ימים בדקר" של ערן שורר).
סיפורה של דקר
בדברים שנשאה חוה ברקאי בטקס היא גוללה את סיפורה של הצוללת ואני משלב את דבריה המרגשים ותחושותיה בסקירה על אסון טביעת צוללת אח"י דקר שהיה אחד האסונות הטראומתיים בתולדות המדינה. אסון קשה ועימו תעלומה ושאלות רבות אשר אינן פתורות עד היום.
צוללת "דקר", צ-77, הייתה במקור צוללת בריטית בשם "טוטם" שיוצרה במלחמת העולם השנייה, הושקה ב-1943 ושירתה בצי המלכותי הבריטי. אורכה כ-80 מטרים ורוחבה כ-8 מטרים. ב-1965 רכש חיל-הים הישראלי את הצוללת מידי הצי הבריטי לאחר שעברה סדרת שיפוצים הועברה בנובמבר 1967 לחיל-הים הישראלי, אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי ולאחר סדרת אימונים והכשרה בסקוטלנד יצאה ב-9 בינואר 1968 מנמל פורטסמות באנגליה בדרכה לארץ בפיקודו של רב סרן יעקב רענן (פריש) קצין מוערך בחיל-הים. בצוללת היו 69 אנשים: 68 אנשי צוות ועיתונאי אחד, ערן שורר איש
קול ישראל, שתיעד את הפלגת הבכורה של ה"דקר.
הייתה זו אמורה להיות הפלגה היסטורית שכן בפעם הראשונה צוללת ישראלית תוכננה לעשות דרכה לארץ כשהיא במשך כשבועיים מתחת לפני הים.
בדרכם לארץ חניה בגיברלטר
בדרכם לארץ חנתה דקר ב-15 בינואר 1968בנמל גיברלטר למשך יום אחד לחניית תדלוק והצטיידות. ולצוותה ניתנה חופשת חוף קצרה. מספרת על כך חוה ברקאי: "זה היה יומם החופשי של צוות הדקר אחרי שישה ימים של הפלגה על פני המים החברה התכוננו למסע קניות קצר או לחיפוש בית מרחץ טוב... בששת הימים הראשונים להפלגתה, התארח על סיפונה של הדקר העיתונאי ערן שורר הוא הספיק לערוך ראיונות עם אנשי הצוות ולכתוב יומן על רשמיו ועל חוויותיו".
בנמל גיברלטר העיתונאי ערן שורר ירד מהצוללת ולא המשיך עימה לארץ והמכונאי רס"ל יחזקאל מזרחי, אשר נשאר באנגליה למספר ימים נוספים כי רעייתו הייתה בטיפול רפואי ביום ההפלגה, הצטרף לצוות. ב-16 בינואר 1968 בשעה 2:00 בלילה עזבה דקר את נמל גיברלטר.
תעלומת היעלמותה של הדקר
בדרכה הביתה, מנמל גיברלטר לחיפה הפליגה הדקר במצב שינור (מתחת לפני הים) בים סוער. הקשר איתה נשמר עוד כתשעה ימים ואז היא נעלמה. השדר האחרון מהצוללת למפקדת חיל-הים היה ב-25 בינואר שתי דקות לאחר חצות הלילה. השדר היה קצר, לא ברור, נותק במפתיע ולא חודש. למחרת ביום ה' 25 בינואר בשעה 6 בבוקר הייתה אמורה הדקר לשלוח שדר על מיקומה לבסיס חיל-הים בחיפה אולם זה לא הגיע. נעשה ניסיון ליצור קשר אלחוטי עם הצוללת אולם ללא הצלחה.
לאחר שאבד הקשר עם הצוללת הוחל ביום ו' 26 בינואר בבוקר במבצע חיפושים נרחבים אחריה, בהם נטלו חלק כוחות של חיל-הים ושל חיל-האוויר ובהם הצוללת האחות דולפין, המשחתת אח"י יפו, ספינות סוחר ישראליות וכן ספינות הצי השישי המשייטות באזור ואוניות יווניות ובריטיות. חיל-האוויר ביצע עשרות גיחות וסיורים בניסיון לאתר את הצוללת. המחפשים סרקו מאות אלפי ק"מ. אך לשווא, הצוללת האבודה לא נתגלתה. אחרי תום החיפושים ב-6 למרץ, 1968הוכרז באופן רשמי על אובדנה של הדקר. בפברואר 1969, כשנה לאחר היעלמות דקר, התגלה בחוף ח'אן יונס. אחד ממצופי החירום של הצוללת. מציאת המצוף הובילה לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, והועלו סברות וחשדות שאולי טובעה הדקר בידי צבאות אויב, בעיקר צבא מצרים, אך חיפושים בחופים אלה לא העלו דבר.
משפחות צוות הדקר התמודדו שנים רבות עם התעלומה לאן נעלמה דקר, מה קרה בתוך הגוף הפלדה שהביא לטביעתה, והיכן היא נמצאת. ועדות שהוקמו לחקור את האסון וכל החיפושים שנערכו לאורך השנים אחר הצוללת האבודה נכשלו .
גילוי הצוללת
רק במאי 1999 כשחברת "נאוטיקוס" האמריקנית המתמחה באיתור ומחקר במים עמוקים, בניהולם של דיווד גורדן וטום דטויילר נקראה לעזור בחיפושים, נתגלתה הצוללת בנתיב הפלגתה המתוכנן ובעומק של כ-3 ק"מ, כ-450 קילומטר מחיפה. בקטע שבין האי כרתים לחיפה.
"שלושים ואחת שנים של חיים בתוך ערפל הסתיימו ואנחנו נותרנו עדיין עם סימני שאלה רבים", אומרת חווה ברקאי.
עם גילוי הדקר לא הסתיימה עבודתם של צוות נאוטיקוס. המשימה הנוספת שהוטלה עליהם הייתה לשוב אל הדקר ובעזרת מומחים מתחומים שונים למפות את התרחישים האפשריים השונים שגרמו לאובדנה כדי לנסות ולהבין מה קרה לה. כ-18 חודשים לאחר שנתגלתה, בתחילת אוקטובר 2000, שב, תום דוייטלר עם משלחת נוספת, מלווה בחוקר בכיר של אסונות ימיים, מצלמות רגישות ורובוט צילום משוכלל בעל פרוז'קטורים רבי עוצמה וצבתות מיוחדות שניתן לשלוט בהם מרחוק ולהרים חפצים מקרקעית הים.
הרובוט החל להעביר תמונות שחשפו יותר פרטים והעלה דגימות שמטרתן בדיקת האפשרות שהצוללת תעמוד בלחץ, אם יוחלט למשות את כולה מהמעמקים. במקביל לוקטו חפצים שהועברו לסל הגדול שהורד למטה וכשעלה התגלו ביניהם מצפן הדקר שעדיין הראה את כיוון השייט "דרום מזרח" לחיפה. מלבדו נאספו כלים שונים. ציוד חירום ואפילו כד עתיק שגילו נאמד בכאלפיים שנה.
בין האוצרות האישיים נמצאה גם חבילה שנאטמה בניילון שהגן עליה כל השנים, החבילה נפתחה בעדינות ובתוכה נתגלו מדי הייצוג של הצוללן יוסף אלמוג סוייסה, שזוהו על-פי מספר הצוללן שעל דש החולצה-420. מדיו הועברו לבני משפחתו והם תרמו אותם למוזאון חיל-הים. הממצאים לא אישרו סופית מה גרם לאסון הנוראי, בבדיקות לא נמצאו שרידי אדם והנזק, כך התברר, היה כה כבד עד שלא אפשר למשות את הצוללת.
משיית גשר "דקר" והבאתו ארצה
סמוך לגוף הצוללת נמצא חלקו הקדמי של גשר הפיקוד ואנ שי ה"נאוטיקוס" החליטו להסתכן ולנסות להרים אותו מעלה. מזג האוויר הנאה האיר פנים לצוות ולאחר תשע שעות עבודה הגיח גשר הפיקוד מעל פני המים. משקלו של הגשר כארבעה טון והוא הורם מעל הירכתיים הורד אל הסיפון ונקשר בצורה בטוחה. גשר הדקר השבור הובא לנמל חיפה כשהוא מלא בתלאות הים ועטוף קורוזיה, לאחר עשרות שנים במימי הים התיכון. הוא הוכנס לאחד המחסנים ורעייתו של סגן מפקד הצוללת חוה ברקאי יחד עם אחרים הוזמנה להביט בו מקרוב לפני שיעבור שיפוץ וצביעה.
על תחושותיה מספרת חווה ברקאי: "נסעתי לנמל חיפה, על הרציף עגנה צוללת חדשה של חיל-הים. במחסן שממול הייתה דלת ענקית פעורה ובתווך ניצב לו הגשר. נותרתי נטועה על מקומי ובמשך דקות אחדות נשארתי כמשותקת.לא הייתי מסוגלת להוציא קול מפי .נזכרתי כיצד עליתי לגשר הזה, בעודו חי ומבריק, כאשר ביקרתי את בומי בדקר. גשר שהוא חלק מצוללת יפהפייה. נזכרתי במצפן, בשעונים ובצינורות שמילאו אותו. אפילו כעת כשהיה רק שבר רעוע, נותרה בו מן העוצמה. לרגע ראיתי את בומי עומד ומצדיע למפקד כאשר עלה לצוללת, כיצד ליווינו אותם בגאווה ובנפנופי ידיים אחרי טקס הנפת נס פעיל כאשר יצא לאימונים בסקוטלנד, כיצד שבו בלילה חשוך מהאימונים ומראש הגשר נשמע קול המזמין אותנו הרעיות לכוסית יין בצוללת. התקרבתי למפלצת הזו וחיבקתי אותה וכשהצטלמתי איתה חייכתי, הלא ממול יש לנו צוללות חדשות שמצדיעות היום לך הדקר שלנו".
לאחר ששופץ הגשר הוא הוצב במוזאון חיל-הים ושרידים מהצוללת הועברו לאנדרטה בהר הרצל.
דוח האלוף שלמה אראל
השערות, שמועות וספקולציות אין ספור הועלו בקשר לגורלה של הצוללת הישראלית. היו שטענו כי היא הותקפה על-ידי צוללת או אוניית מלחמה רוסית וכי אנשי ציוותה מוחזקים בשבי הרוסי במקום נידח. היו שהעלו סברה שאולי הצוללת טובעה בידי צבאות אויב, בעיקר צבא מצרים ועוד כהנה וכהנה שמועות וספקולציות. ב-1 במרס 1968 מפקד חיל-הים, האלוף שלמה אראל, הוציא דוח בהיקף של 90 עמודים, שהוגש לשר הביטחון משה דיין ובו הוא הציג את כל הנושאים הקשורים ל"דקר" ואת כל העובדות שהיו ידועות. הדוח לא פורסם בזמנו לציבור. בדוח מועלים מספר תרחישים-אפשרויות שהיו יכולים להביא לאובדן הצוללת:
התנגשות בכלי שיט - ייתכן שהצוללת טבעה עקב התנגשות בכלי שיט אחר. אפשרות זו הוגדרה כפחות סבירה מאפשרויות אחרות.
תקלה טכנית - על-פי תרחיש זה הצוללת טבעה עקב תקלה חמורה באחת מהמערכות החיוניות: הידראוליקה, לחץ אוויר, או מערכת החשמל, שהביאה לאובדן השליטה בצוללת.
תקלה תפעולית - על-פי תרחיש זה לא הצליח הצוות לשמור על העומק בים הסוער או להתיישר ממצב של צלילה כלפי מטה.
ב-2015 פורסם דוח רשמי של חיל-הים הקובע כי כשל טכני או פגיעה בכלי שיט אחר: אחד מאלו גרם ככל הנראה לטביעת הצוללת דקר. הדוח שולל בסבירות גבוה חבלה בצוללת או פגיעה מצד כוח עוין.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
