דו שיח בין יהדות לאומנות

לרגע חששנו במחזה זה מן הרב שיח המגלה טפח ומסתיר טפחיים, אך למרות החשש מלַהג רב ומפרשנות-יתר של מה שעומד לקרות - והנה צצה תפנית שיצרה מתח דרמטי: חקר הגופה מסעיר את החברה כולה: אין מידע מה קרה, מי פגע, האם יהיה מי שיבקש מחילה. מתברר, ששאלה זו כבר תפסה מקום מרכזי גם במחזה 'חלילה' - וכשנדון בהצגה החדשה 'האירוע' - נראה שהשאלה הלכה והחריפה.

התמונה ב'חלילה' נראתה לנו כלקוחה מעולם רפאים - והסיפור טלטל אותנו למקורות במקרא, לסיפור עגלה ערופה. בהצגה ראינו שיש מבנה מפתיע - ה'מקהלה' בפתח המחזה ערכה אודישן לאורחת מבחוץ, שנקלעה לעיר המוזרה 'חלילה'. הקשר בין השם המוזר 'חלילה' למילים 'חלל' וכן חילול השם - כל זה התכתב עם הדיאלוגים. הכל שיחק בתודעה של הצופים. כתיאטרון שעוסק במהות וביהדות - נקלענו במחזה זה לעומק מיוחד - גילינו, שהמחזה המיוחד הזה הוא תיאטרון על תיאטרון.

'האירוע' - מתח בין שמחה למשבר

ההצגה החדשה 'האירוע' היא ניסיון התמודדות חדש, ושוב מדובר בדרמה רוחנית שוברת לבבות, מטלטלת מוסכמות. אם בהצגה 'מחר נצחק' ראינו משל על הזקנה ועל הסופיות - הנה לפנינו כאן משל על המתח שבין שמחה לחורבן. החתונה בפתח וההתרגשות הטובה מקבלת מפנה מחריד: משבר נורא עלול להפיל את מגדל הקלפים. אנו עדים לשינוי דרמטי - הן בעלילה, הן ביחסים בין הדמויות. החתן והכלה יגלו לפתע שכוחות חזקים מהם עלולים לקרוע קרע, לשבור את הרצון הטהור שלהם בחיבור לבבות.

אכן מדובר בהתרחשויות שהופכות את החיים לחידה מטרידה, למשל. לַגיבורים שמות סמליים. 'בן' הולך לשאת את בתם של האיש הנכבד ואשתו, הבת נקראת לאורך המחזה 'כלה'. זו המהות שלה. ההתפוצצות המאיימת על האושר המובטח גורמת לנו להבין, ש'כּלה' בעברית נושאת גם משמעות אחרון, כיליון. מה צופנת לנו הכלה ביצירה? הרטט של הכלה מורגש על המסך מאחור, הווילון רועד, יש רחש.

למדנו כבר בסיפורו של קפקא 'המשפט' שיש מאורעות נסתרים שמשנים את כל העלילה - גם אם אין פירוט של מה שקרה. גם במחזה שלנו - כל העלילה עומדת וקמה על מעשה נורא שנעשה - ולמרות זאת, אין מצב שהפגיעה הנוראה תזכה לחשיפה מלאה, לפירוט. הדיאלוגים מלמדים על התכתשות רוחנית בין הדמויות, חשיפה של מצוקה נוראה - ועדיין אין איש יודע מה קרה, מה הפשע שגרם לשבר בחייה של נ' אם החתן.

כבר במחזה 'חלילה' ראינו את ההתנגשות בין החלום למציאות, בין השאיפה לאושר שמתנפצת אל סלעי המכשולים. הסיטואציה הקפקאית תקבל משמעות רוחנית - תוך התמודדות עם הפשר היהודי. גיבורי המחזה 'חלילה' נאבקו לכל אורך העלילה להבין מה טיבה האמיתי של המציאות. קשה להכריע, ואנו הצופים חשים שרתמו אותנו להצטרף למסען של הדמויות: יש פנים לכאן ולכאן, האם ברור לנו מה יחסן האמיתי זו לזו, האם היחס הדו משמעי מעיד על שקר או על מורכבות החיים.

נורא מכל מצבם של החתן והכלה. אהבתם במבחן אדיר. אנו עוקבים אחרי הצמד, בן וכלה גיבורי דרמת הנישואים. האם יגיעו אל יום החתונה, או שמא, כמו בסיפור של קפקא 'ליד שער החוק' - יישארו לפני השער? ההתעכבות לפני הסף מוכרת לנו גם בספרות העברית. כך לדוגמה מוטיב זה זכה לעיבוד יהודי גם ביצירת עגנון - הסיפורים 'לבית אבא' ו'בדרך הביתה'.

כבר בתמונה הראשונה אנו עדים לחשיפה ראשונה של 'האירוע המטלטל'. לאורך כל הסצנות זה שם המשחק - 'האירוע'. שתי משפחות בציפייה אדירה לקראת חיבור והנה מתוודה אם החתן, שאביה של הכלה - 'האיש הנכבד' פגע בה. כל התיאורים סביב האירוע המסתורי מוכיחים, שהשפה יכולה לגלות וגם לכסות. 'מה זה משנה מה הוא עשה', גם אם 'לא היו עדים' יש עדות מכרעת, היה 'אירוע'. שוב ושוב שואלים, האם יש מתח בין 'הפעולה לבין התגובה'. האם עדותה של נ' אם החתן נגד 'האיש הנכבד' - אביה של הכלה - תושתק או שמא תוביל לביטול החתונה. זה לא רומן בלשי, אבל הקהל מרותק לכסאות. שפת המבטים, לשון הרמזים, קטעי השיח שנראים כפנטומימה, כל אלה נותנים לנו תחושה שאנו במערבולת.

הקשר בין התמונות במחזה לוקח אותנו להתמודדות אישית של כל דמות ודמות עם המשבר הגדול: ולרגע לא חדלה להציק השאלה הגדולה: האם המעשה ייחשף באופן גלוי, האם יש סיכוי למחילה, האם ההסכמה למחילה תתקבל על דעתה של אם החתן. הבן החתן והבת הכלה מוטלים אל מרכז הזירה, האם הבן יגן על אמו ויוותר על אהבתו לכלה? האם הכלה תסלח לאביה על המעשה הנורא?

אנו בלב דרמה מחשמלת ויש איזה נעלם שלא מתגלה. זו דמות הכלה. איננו רואים אותה - ועוצמתה חזקה, היא משפיעה על הלך הנפש של כולם. אכן כן, רוחה מרחפת מסביב. הרטט שלה מאחורי הקלעים, הקהל עד לרוח שמסעירה את המסך הירוק שמאחור, מכתבים מוטלים מעבר לפרגוד הזה. זו איגרת הנשלחת כמו מבעד לרקיע. אולי הכלה היא 'בת קול' אלוהית? כוחה רב לה, והתגובות של הדמויות למכתביה הן עדות לרוח החזקה מן הכול. אתה חש, שכולם מחכים ליד השער, קשה לעבור אותו. עד שלא תבוא מחילה - העולם לא יוכל להגיע לגאולתו. סיפור עגלה ערופה שטלטל את ההצגה 'חלילה' מרחף גם כאן ברקע.

התמודדות עם הרוע השולט בעולם

גם אצל קפקא וגם ביצירת עגנון מצאנו התמודדות רוחנית עם הרוע הנעלם ואפילו עד האנשה של השטני. דמות 'האיש הנכבד' מחזירה אותנו לדרכו של התיאו-טרון לקחת אותנו לסערות רוחניות, שיש בהן ניסיון להבין מחדש את משנתנו, חיינו, גורלנו.

כמו גיבוריהם של קפקא ועגנון גם ביצירה 'האירוע' הגיבורים נמצאים במסע ישע, בדרך של חיפוש תקווה והשאלה הלא נגמרת - האם תהיה סליחה? האם יהיה פשר לחטא? הסיום כמו לוקח אותנו אל האור המתעתע. הם מבקשים גשר - והנה גם הגשר רועד ועל סף קריסה. נזכרתי באותה שורה אלמותית מסיפורו של עגנון 'הנרות': "הגביהו עצמם מי הים ועלו והציפו את כפות רגליי. קפצתי ועליתי על הגשר. כיוון שעליתי על הגשר, נזדעזע הגשר והתחיל מרַתת".

אכן כן - כל עולם הערכים של הדמויות נמצא במבחן הגורלי. משפחת החתן מוצאת עצמה בהכרח להתבונן מחדש בחייה, בקשר בין האם הנפגעת לבין האב התוהה לפשר הפגיעה באשתו. הדיאלוגים חושפים טלטלה במערכת חייהם - האם יש לאם כוח לחשוף מה קרה לה? האם יוכל האב לקבל את המעשה? מה עובר עליו? קשה לאם הנפגעת להבין מדוע יזם פגישה עם 'האיש הנכבד'. האם יש לו זכות לסלוח כדי להוביל לסיום המשבר? מי ישלם על מכאוביה?

"איש נכבד ביקש סליחה מאיתנו, מכולנו", אומר האב וחש שהנה נמצא מרפא לחורבן. האם הנפגעת שואלת, למה הלכת אליו, וקשה לה להבין מדוע מגיעים למשרד של האיש הפוגע. האם מעמדו הנכבד מחייב שהחברה חייבת לרצות אותו, לפייס אותו, למחול לו?

האם נדע להתמודד עם קשר השתיקה?

ברקע כמו שבים אלינו סיפורים של מנהיגים רוחניים שנעטפו בקשר שתיקה סביב מעשים אסורים. הנורא שבכול המעשה הנורא - שבין השיטין אנו מבינים, שאותו איש נכבד כבר פגע פגיעה נורא גם בחותנת נוספת. כאשר בנו הבכור התחתן - הוא פגע באמה של הכלה. מאז נוצר נתק עם הבן הבכור ואותה שתיקה סביב מעשיו - הובילה להמשך מעשיו הבלתי נסלחים. היטב למדנו, יש מחיר לשתיקה, יש מחיר לכניעה לבעלי השררה העושים כאוות נפשם. כל המחזה מסתובב סביב הערכים הנשגבים במגעם עם השטני, עם בעלי הכוח. כולם שואפים לטוהר, לתמימות, וערכי החברה מושתתים על שאיפה לצדק. השאלה היא, היא אם זו הדרך לפיוס, האם כך נוביל את חיינו לישועה. אנו חפצים בטוהר, והנה יש דילמה, אִם כניעה לרוע תיתן לנו מרגוע והרמוניה מחדש.

כולם לבושים בבגדים ירוקים, המסך מאחור ירוק, וגם כאשר הם סועדים - אנו רואים לפנינו עולם של זהב - הם כביכול אוכלים אורז ולחם - אבל אנו רואים אותם נוגסים תפוחי זהב.

המתח נשאר: האם תהיה מחילה. איננו יודעים. הדרמה בעיצומה. המצוקה של האם הנפגעת, משבר האמון של הכלה באביה האיש הנכבד, כל המשברים האלה אינם יודעים מנוח. ואכן יש טלטלה. לצידם אנו חשים את הבן המתקשה לעכל את הפגיעה באימו, מנסים להזדהות עם אשתו של 'האיש הנכבד', שנקרעת בין רצון להגן על התדמית המושלמת שלו, לבין מעשיו הנסתרים.

בהתחלת הדרך אכן ניסתה להגן על בעלה 'הצדיק', היא פונה לאם הנפגעת ומזהירה אותה מחשיפת האשמה, דבריה נוקבים: 'למוסֵר דין רודף' היא לוחשת לה ואנו נסחפים עם המילים הקשות לדרמות חברתיות בחיינו שלנו. השאלה אינה עוזבת אותנו בסוף ההצגה: האם יש תנאים שבהם תתקיים מחילה, האם למדנו למחול לאנשי השררה וזו הסיבה למשבר, ל'אירוע'? האם נוכל להבין מה הדרך לגאולה האמיתית?

המחזה שלנו שומר על המתח שיש בעולם היצירה: לפנינו דו-שיח מתמיד בין גילוי לכיסוי, בין אומנות לאמונה.