|   15:07:40
  שמחה סיאני  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
הבטיחו לעצמכם גיבוי חשמל תמידי עם סולר לגנרטורים
כתיבת המומחים
חשיבות התמיכה הרגשית במרפאות שיניים
הענקת הפרס לשמחה סיאני [צילום: תפארת חקק]

גם שמחות באות בצרורות

אהבתנו לאנושות, היא הכוח הקושר אותנו יחד, כמשפחה גלובלית אחת הרצון המתמיד לעשות טוב לאחרים, הוא אבן הפינה של האמונה שלנו
14/02/2024  |   שמחה סיאני   |   יומני בלוגרים   |   תגובות

ראשית, אפתח את רשימתי זו בתפילה, לחזרת שבויינו וחיילינו בעז"ה במהרה בריאים ושלמים הביתה!

שמחות באות בצרורות

אומרים שצרות באות בצרורות, והנה זכיתי לראות בחיי המרתקים שגם שמחות באות בצרורות.

יש חלק מהאנשים הסובבים אותי והמתיימרים להיות ידידיי, שמלגלגים ואף כועסים עליי לא פעם שאני מתפארת בנוצות יצירתי קבל עם ועדה במקום להיות צנועה ולהשאיר זאת לעצמי. ובכן, תתפלאו לשמוע, שאני לא נפגעת כלל מדיבוריהם אלא שמחה שדנים בי, לטוב או ל"רע", העיקר שלא יתעלמו ממני.

בדיבוריהם, הם מזכירים לי את השיר: "למה כבתה המנורה" של המשורר הבנגלי רבינדרנד טאגור, שהיה פילוסוף ופטריוט הודי, צייר ומוזיקאי. הוא האסיאתי הראשון שזכה ב"פרס נובל" לספרות ב-1913, ולאור שירו זה אני הולכת.

למה כבתה המנורה

למה כָּבתה המנורה?
סוככתי עליה באדרתי לשמרנה מן הרוח, ולכן כבתה המנורה.
למה קָמל הפרח?
אימצתי אותו אל לבי בחמת אהבה, ולכן קמל הפרח.
למה חָרב המעיין?
שפכתי עליו סוללה לבעבור היותו רק לי לבדי, ולכן חָרב המעיין.
למה ניתקו מיתרי הנֵבל?
התאמצתי למַלט ממנו קול אשר לא היה בו, ולכן ניתקו מיתרי הנֵבל.

מהות השיר

ובכן, מה אומר לנו השיר? "המנורה" - מסמלת לנו את הכוח התבוני שבאדם. ניחנת בתבונה שנועדת לתרום ממנה לזולת ולא להחביא את החוכמה שניחנת בה מתחת לאדרת, בתירוץ שאתה שומר על אור המנורה מפני הרוח ובעצם שומר אותה לעצמך. אם לא תחלוק את הכוח התבוני שבך עם האחרים, תכבה המנורה!

"הפרח" - מסמל לנו את היופי שעל האדם להציגו גם בפני אחרים, שאף הסובבים אותו ייהנו מיופיו של הפרח. אם תאמצו ללבך ותשמרו לעצמך בלבד, יקמול הפרח!

"המעיין" - הוא כוח היצירה שבאדם. אם אתה לא חולק את מכמניך הספרותיים והאחרים עם רעיך והאנשים סביבך, מה שווה יצירתך ומה שווים הם חייך כיוצר? כשזה נוגע ליצירה, אין לה כל ערך! עליך לפרסם את פירות יצירתך, לפזרם באהבה ובכוונה, שגם אחרים ייהנו מהמתנה שזיכה אותך הקב"ה. אם תסתיר יצירותיך במגירה לעצמך בלבד, ייבש המעיין!

"הנבל" - הוא המהות הפנימית של האדם. אם אכן תשכיל, כיוצר, לתת ממהותך לזולתך, הנבל שלך יבטא בפריטה על מיתריו, את מהותך הפנימית ולעולם לא ייקרעו מיתריו. אך אם תשמור זאת לעצמך בלבד, יינתקו מיתרי הנבל!

מאז שהבנתי את שירו של רבינדרנת טאגורי החכם, שיירת השמחות הצנועה שלי עוברת בתרועה רמה ובבטחה, למרות כל הקולות...

שמחה סיאני ובנה עו"ד אודי חמד [צילום: תפארת חקק]


שלוש תעודות הוקרה, בזכות!

אני משתפת אתכם רעיי בשמחותיי. לאחרונה זכיתי בשלושה טקסים שקיימו לכבודי ופורסמו ברבים, בהם זכיתי בשלוש תעודות הוקרה מגופים שונים:

האחד, מטעם "המפעל להכשרת ילדי ישראל" (מל"י), הדואג לילדים ממשפחות מצוקה עד צאתם לצבא (ואף לעיתים אחרי). במפעל מבורך זה, אותו הקימה בשנת 1941 הגב' רחה פריאר ז"ל, מייסדת עליית הנוער ו"כלת פרס ישראל" לשנת 1981, התנדבתי במשך 38 שנים ואף שימשתי בו כחברת הוועד המנהל. בטקס צנוע וחגיגי, בו השתתפו כל חברי הוועד המנהל, חברי ועדת ביקורת, חברי ההנהלה וצוות משרד המפעל להכשרת ילדי ישראל, חגגנו את פרישתי. הוכנו מטעמים לכולנו ביד רחבה, נאמרו דברי שבח, צולמו צילומים עם תעודת ההוקרה ואף קיבלתי מהם מתנה נאה. היה מרגש.

השני, מטעם המוזאון למורשת יהדות תימן וקהילות ישראל ברחובות, בהמלצתו של פרופ' יוסף טובי. ערב ההוקרה נערך עבור עשרות שנים של התנדבותי למען מוסדות וארגונים שונים בארץ ואנשים פרטיים. בני, עו"ד אודי חמד, ונכדיי - תומר ודניאל, ישבו לצדי כשעיניהם נוצצות מגאווה. נדהמתי לראות מאות אנשים שבאו מכל קצות הארץ באוטובוסים וברכבים פרטיים ומילאו עד אפס מקום את האודיטוריום הגדול והיפה של המוזאון! מנהל המוזאון, חנניה קורש, ניצח על האירוע בנעימות כאילו קיבל אורחים לביתו.

מרצים מהמדרגה הראשונה שבעדת התימנים שבו את לב הקהל. המרצים היו: איש הרוח והמשורר טוביה סולמי; ד"ר דני בר-מעוז ומנהל המוזאון חנניה קורש. כב' הרב ישראל גליס ירד מהרי ירושלים עדי העיר רחובות וכיבד אותי בנוכחותו על הבמה. ארבעת המרצים היו מרתקים וזכו למחיאות כפיים רמות וממושכות. חברי "להקת הכליזמרים הירושלמית", אחינו ילידי רוסיה, שהבאתי עמי מירושלים והמלווה אותי בכל ערבי התרבות שאני מארגנת, הנעימה את הערב במנגינותיה. גם שירי ארץ ישראל נוגנו, כשהקהל מצטרף ומלווה בשירה את הלהקה. בראשה עמד לב סמוגורז'בסקי בקלרינט, נחום לובובסקי באקורדיון, יעקב אנטין בכינור ונוסף עוד חבר, והפעם ישראלי, איתי אמיר שניגן בקונטרבס. רעדתי מהתרגשות.

השלישי, מטעם מוזאון "יוסף באו" בתל אביב, עבור תרומתי למען החברה והתרבות. זכו בפרס זה באותו ערב גם חבריי: עמנואל בן סבו, אסתר קניאל דגן ואשר וינשטיין. כל אחד אס בפני עצמו!

ומי זה יוסף באו שעל שמו קרוי המוזאון?

ובכן, יוסף באו הוא ניצול שואה, צייר, חלוץ האנימציה בישראל, מאייר, סופר, פרסומאי, מו"ל וחוקר השפה העברית, זוכה אות "המציל היהודי" מטעם ארגון בני ברית העולמי, עבד ב"מוסד" הישראלי... ועוד אגדות רבות סיפרו עליו בנותיו המקסימות, צלילה והדסה, המנהלות את המוזאון הצנוע על שמו אחרי מותו.

אני מרגישה חובה נעימה לספר לכם בהזדמנות קרובה, על האיש המופלא "יוסף", שכשמו כן הוא, שהוסיף לנו דעת ואף הומור, שמצאו ביטויים במוצגים ובספריו הרבים המוצגים במוזאון. כמו-כן, אצורה בסיפור חייו של יוסף, ההיסטוריה של העם היהודי ורומן נפלא שנרקם בינו לבין רעייתו, שאף סופר ב"רשימת שינדלר".

ארבעת הזוכים [צילום: תפארת חקק]


ה"אני מאמין" שלי

כשהגיע תורי לשאת את נאום ה"אני מאמין" שלי, הייתי חייבת בטרם אקרא מהדף את נאומי, לספר לנוכחים שמילאו את מקומות הישיבה בבית באו שהיחס לזולת וההתנדבות בנפש חפצה למי שזקוק, באו לי מחינוכה של אמי המנוחה, חנה סיאני. למרות דלותה, הייתה מסייעת ועוזרת לנזקק כפי יכולתה. מעבודתה, כעוזרת בית בביתם של ד"ר ג'ורג' ואמילי הלפרין במשך שנים רבות, דאגה להאכיל ולהלביש את יצחוק, ניצול שואה זקן מהונגריה, ערירי ובודד שגר בחצרנו, ולחלוק עמו את מזוננו. ראיתי בכך דוגמה אנושית יפה ומכבדת, וכך אני נוהגת מאז ילדותי, דבר הגורם לי סיפוק רב ושמחה.

וזו לשון הנאום שלי: היום, אני עומדת לפניכם, כדי לחלוק עמכם את "אני מאמין" שלי. אמונה, הקושרת אותנו יחדיו במארג החיים, האהבה והמטרה. האמונה שלי מאמצת את יופייה של האנושות ומדגישה את המחויבות של כל אחת ואחד מאתנו, לעשיית טוב לחברה ולקהילה הישראלית שלנו. כמאמר הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך".

בליבת ההוויה שלי, נמצאת האהבה העמוקה לחיים עצמם. ואף כי דילגתי מעל מהמורות רבות בחיי, אני מכירה במתנת החיים הנפלאה הזאת שזכיתי מבורא עולם ולא נותנת לעברי ליטול, ולו במעט, מהשמחה שבחיים, מהעשייה, מקבלת הטוב ומההתנדבות, וכפי שכתוב בשירת דבורה: "המתנדבים בעם ברכו ה'."

אהבתנו לאנושות, היא הכוח הקושר אותנו יחד, כמשפחה גלובלית אחת. הרצון המתמיד לעשות טוב לאחרים, הוא אבן הפינה של האמונה שלנו.

מעשי החסד, קטנים כגדולים, יוצרים שטיח ארוג בחוטים של רצון טוב. והאהבה לחברה הישראלית שלנו, היא קשר שחורג מעבר לגאוגרפיה; זוהי רוח משותפת המתעלה על הזמן. אני מרגישה מחויבות לשגשוג הקהילה שלנו, לחלומות ולשאיפות של כל אחת ואחד מאתנו. הבה נעבוד יד ביד כדי לבנות חברה המשקפת את ערכי הצדק, החדשנות והחוסן. חברה שבה כל פרט מוסמך לתרום את מתנותיו הייחודיות לשיפורו של הכלל, ובעיניי, עד כמה וכמה הסופרים, המשוררים ואנשי הרוח.

תרומתם של אלה לחברה, היא ייחודית. זו הסיבה שאני יוזמת כל שנה בחג החנוכה, את טקס "פרס האור" למשוררת או משורר, סופרת או סופר, לחוקרת ספרות או חוקר ספרות, שעלו ארצה מכל קהילות ישראל, וגם אלה שנולדו בארץ.

כולם כאחד הצטיינו בכתיבתם ובמחקריהם ואף נתנו מאורם לקהילה בהתנדבות! בערב מכובד זה, שהוא מלא באהבה ושמחה, אני מאירה בזרקור גדול את הזוכים ואת תנובתם הספרותית והמחקרית קבל עם ועדה. הזוכים מקבלים מידי תעודת הוקרה, החתומה על-ידי ראש אגודת הסופרים בישראל, ראש המועצה הציונית, נציג עיריית ירושלים ואני.

טקס "פרס האור" הוא מפעל חיי. אחרי עשרים שנה הוצאתי לאור ספר הנקרא: "על סופרים ואור", בו צוינו כל כלות וחתני האור, תולדות חייהם ותמונתם, מספר עמודים מיצירותיהם, סיפור אישי שלהם, חף משירה ופרוזה, מקאמה שנכתבה לכבוד כל אחת ואחד מהם ותמונות של הזוכים שצולמו בטקס "פרס האור".

השנה, תודה לאל, חגגתי 31 שנים לקיומו של טקס "פרס האור" ויש בדעתי להוציא לאור את הספר: "על סופרים ואור" חלק שני, בו יצוינו כל כלות וחתני האור בעשר השנים האחרונות.

ולסיכום, אהבתי לעם היהודי, היא חיבור למארג עשיר של היסטוריה, תרבות ומסורת. זוהי הכרה בכוח המתמשך שנשא את הקהילה שלנו דרך ניסיונות וניצחונות. הבה נוקיר את מורשתנו, נשאב השראה מהעבר המשותף שלנו ונישא את לפיד תרבותנו קדימה, בגאווה וביראת כבוד.

חברים, שנזכה לשמחות גם בימים עצובים אלה. בל נשכח שאנו בני עם מיוחד הקם על רגליו כעוף החול ומנצח למרות כל האירועים הקשים הפוקדים אותו לאורך כל הדורות.

ביחד ננצח, וביחד נשמח!

שמחה סיאני ובנה ע"וד אודי חמד בערב ההוקרה [צילום: תפארת חקק]
תאריך:  14/02/2024   |   עודכן:  15/02/2024
שמחה סיאני
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
גם שמחות באות בצרורות
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אשר וינשטיין
14/02/24 15:53
2
זיוה שמיר
16/02/24 07:02
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אני סולד מדברים שאמר השר החרדי יצחק גולדקנופף, שלא מצא קשר בין המלחמה לבין הממשלה. אם כן מניין הוא נוטל לעצמו היתר מוסרי להשתתף בהכרעות שהן חיים ומוות לנכדותינו ולנכדינו, שצאצאיו אינם נמנים עליהם (זה לא חל כמובן על הדתיים הלאומיים). אם זו עמדתו כי אז עצם השתתפותו במלאכת הממשלה היא מעשה של הונאה ציבורית, ממש נבלה.
14/02/2024  |  דן מרגלית  |   יומני בלוגרים
השנה שנת התשפ"ד היא שנה מעוברת. חוץ מהעובדה הפשוטה שחודש שלם נוסף ללוח השנה, יש לראות גם את המחזוריות של השנים המעוברות בצורה מורכבת. שנה מעוברת מתרחשת מידי שנתיים או שלוש שנים, סך הכל שבע פעמים בכול תשע עשרה שנים. בכול מחזור של תשע עשרה שנים המעוברות הן: השנה השלישית, השישית, השמינית, אחת עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה ותשע עשרה.
14/02/2024  |  חניאל פרבר  |   יומני בלוגרים
הריבית היא הבסיס לחישוב הכסף, שווי הכסף ואולי הכי חשוב - הריבית היא האלטרנטיבה. או אם נשתמש בשפה של שיפוצניקים - הריבית היא הפלס שמודד כמה ישרה\כדאית היא ההשקעה, וליתר דיוק - הסיכון.
14/02/2024  |  גיא חזן  |   יומני בלוגרים
הנושא הקשה הזה שב ועולה לדיון מִדֵּי מלחמה או מבצע צבאי, כאשר הורים כואבים שבנם נפל מבקשים להפרות בזרעו אישה בכדי לזכות בנכד או נכדה. הכתוב להלן אינו חוות דעת משפטית או מוסרית אלא בא להציג חלק מהבעיות הניצבות בפני המחוקק או השופט כאשר הנושא הכאוב ניצב בפתח עיניים.
14/02/2024  |  יוסף אליעז  |   יומני בלוגרים
המלחמה המתמשכת באוקראינה, וההבנה שהיא לא תסתיים בקרוב, מעצבות את המציאות הביטחונית ביבשת אירופה בעשור הקרוב, עם ציפייה והערכה לעימות צבאי ישיר בין רוסיה לנאט"ו במהלך העשור הקרוב. הצטרפותה של פינלנד לנאט"ו באפריל שעבר, וזו הצפויה של שבדיה בשבועות הקרובים, יאריכו משמעותית את קו המגע בין הצדדים - למעשה הצטרפות פינלנד גרמה לכך שאורך הגבול היבשתי בין רוסיה לברית נאט"ו יותר מהוכפל. אורך הגבול היבשתי בין פינלנד לרוסיה הוא 1,340 ק"מ.
13/02/2024  |  יאיר נבות  |   יומני בלוגרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
חיים רמון
חיים רמון
זוכרים את סיפורי ההפחדה שיואב גלנט סיפר לציבור שיהיה צורך ב"ארבע אוגדות התקפיות ואוגדת הגנה" כדי לבצע זאת? כל העבודות האלו נעשות מבלי שצה"ל הקדיש לכך אפילו חצי אוגדה
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחרונה רבים התצלומים המעידים כי פרחחי ביבי והמשיחיים מגיעים מצויידים במקלות ובכלים אחרים ומכים את המפגינים
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
כשאני נוסע בשדרות ה"עם הצרפתי" ברמת גן אני נזכר בערגה בימים הנפלאים ההם של הפריחה ביחסי שתי המדינות, עד שקמלו תחת נשיאותו של דה-גול
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: ד"ר אליהו כהן 1 פתח תקוה 4976012 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il