"מלון הנשיא" ההיסטורי הפך למרכז חברתי קהילתי

בשנותיו הראשונות של המלון הוא היה אחד המבנים הגבוהים בעיר ושימש מקום תצפית טובה על מרחבי העיר ועל העיר העתיקה. במלון פעלה מעלית, מערכת הסקה מרכזית, הוא כלל חדר אוכל למאות איש, ואולם לכינוסים לנשפים שיכול להכיל כ-2,000 איש. בכל חדר במלון היה "חדר אמבטיה מיוחד", ריהוט מהודר (יחסית) וברבים מהחדרים היה "טלפון פנימי וחיצוני". בחדרים היו מקלטי רדיו. הבריכה במלון לא הייתה הגדולה בירושלים, אורכה היה 27 מטרים ורוחבה 10 מטרים אך היה לה עיצוב מיוחד, כשמעליה עבר גשר להולכי רגל לחצות אותה במקום להקיף אותה. מסביב למלון היה גן. בימי קיץ הותקן בגג הבניין בר ומזנון.

אירועים בהשתתפות אנשי הצמרת הפוליטית והכלכלית

לאורך השנים נערכו במלון הנשיא ובאולמותיו נשפים, קבלות פנים, כינוסים שונים, מסיבות עיתונאים וכן אירועים משפחתים - אירועי חתונות ובר מצווה. רבים מאנשי הצמרת הפוליטית והכלכלית של ישראל ובהם שרים, חברי כנסת, פקידי ממשלה בכירים, אנשי הסגל הדיפלומטי, אנשי משקיפי האו"ם ועוד התאכסנו במלון היוקרתי או השתתפו באירועים השונים, חלקם יוקרתיים ו"נוצצים", שנערכו בו (הכל כמובן יחסי לאותה תקופה, א.א).

מעיון בארכיון העיתונות ההיסטורית לפניכם רשימה חלקית של אירועים שנערכו במלון היוקרתי: בספטמבר 1955נערכה מסיבה ל"יום שחרורה של גואטמלה" בהשתתפות ראש הממשלה משה שרת, הרבנים הראשים, והסגל הדיפלומטי. בספטמבר 1955התקיים מפגש בן עיתונאי ירושלים לנשיא יצחק בן צבי וראש העירייה גרשון אגרון. בדצמבר 1955 נערכה מטעם ויצו תצוגת אופנה של בגדי ים ושמלות חוף על שפת בריכת המלון. בספטמבר 1957 נערך במלון כינוס תיירות בהשתתפות מנהל משרד ראש הממשלה טדי קולק, בערב יום העצמאות 1958 במלאת עשור למדינת ישראל נערך במלון נשף עצמאות לעיתונאי ירושלים בהשתתפות גולדה מאיר ואמנים יידועי שם וב-21 ביולי 1961 מילאו את אולם "מלון הנשיא" ואת יציעו עד אפס מקום עשרות אקדמאים כשהרצה שר החינוך והתרבות אבא אבן על הבעיות העומדות להכרעה במערכת הבחירות. ורשימת האירועים מסוג אלה עוד רבה וארוכה.

חיים שיף היה איש אצ"ל וניכר כי הייתה לו אהדה למחנה הרביזיוניסטי. במלון נערכו לא פעם כינוסי תנועת "חירות". ביוני 1955 נערך במלון "כנס המעמד הבינוני" בהשתתפות מנחם בגין, ד"ר יוחנן באדר וד"ר בנימין אביאל.

בין המתאכסנים דוד בן-גוריון

בין המתאכסנים ב"מלון הנשיא", דוד בן-גוריון. באחד הימים באוקטובר 1955, במהלך שהייתו במלון, הוא חש ברע ורופאים הגיעו לבקרו. בעיתונות דאז דווח כי: "מאות קריאות טלפוניות מכל חלקי הארץ הגיעו אל מלון הנשיא לאחר שנודע על "מצבו הרציני" של מר בן-גוריון וכי נשיא המדינה יצחק בן צבי טילפן אתמול פעמיים למלון להתעניין במצבו של בן-גוריון".

לצד נשפים מסיבות ואירועים משפחתיים אירועו במלון כמה מקרים עצובים הקשורים במוות. ב-21 במרס 1961 בשעת בוקר פקיד של מלון הנשיא בירושלים מצא את חבר כנסת ד"ר שמשון יוניצמן איש תנועת "החרות" בחדרו שבמלון מוטל ללא רוח חיים. יונצמן, רופא בהשכלתו, היה בן 54 במותו והיה מתלמידיו הקרובים של זאב ז'בוטינסקי. נמסר כי מת בשנתו מהתקף לב.

באוגוסט 1955 טבע למות בבריכת המלון הילד יצחק אבוטבול בן 13 משכונת בקעה. הוא נמשה מן המים והועבר במונית על-ידי עובדי המלון לתחנת מגן דוד אדום שם נקבע מותו. הילד הוא בן למשפחה ברוכת ילדים ובנות ולו שני אחים ושש אחיות. אביו הוא בעל חנות מכולת בבקעה שעלה לארץ ממרוקו. באוקטובר 1955 פורסם בעיתונות כי "הנהלת מלון הנשיא בירושלים אדולף פייג בן ה-49 ויוסף שיף בן 34 וחברת איילה מואשמים בגרימת מותו של הילד יצחק אבוטבול.

המשפט התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, נמשך כשנתיים ובמהלכו העידו עובדי המלון, רופאים ועוד. לאחר דיונים רבים זיכה הנשיא התורן של בית המשפט המחוזי השופט ע.צ בקר את הנאשמים מאחריות לגרימת מותו של הנער. השופט קבע בפסק דינו, כי לאחר ניתוח העדויות השונות של הרופאים שהעידו במשפט בא לכלל מסקנה שאין ביטחון בעניין סיבת המוות של הילד".

ביטול הכשרות של המלון

בסוף שנות ה-50 הסירה הרבנות את הכשרות ממטבח מלון "הנשיא". ביטול הכשרות היווה פגיעה כלכלית משמעותית במלון שכן חלק מאורחיו של המלון היו תיירים יהודים דתיים שבאו למלון בגלל הקירבה לבתי הכנסת בסביבה וכן קירבה לבני משפחותיהם שהתגוררו באזור. הנהלת המלון ובעליו חיים שיף פנו לבית דין גבוה לצדק כנגד הרבנות וטענו כי ביטול הכשרות מצד הרבנות הוא לא מטעמים עניינים וגורם להם הפסדים גדולים וכן נובע מהתנכלות מכוונת על-רקע בריכות שחייה מעורבות שבנה חיים שיף במלונו ובמושבה הגרמנית בירושלים. הם דרשו מהרבנות להחזיר את תעודת הכשרות למלון. הנושא אף הועלה מספר פעמים לדיון בישיבת מועצת עירית ירושלים.

בהקשר לכך מתפרסמת ידיעה מעניינת בעיתון "חירות" (19.11.1958) תחת הכותרת "החופה הוקמה ברחוב כשהרבנים סירבו לדרוך במלון הנשיא". בידיעה מסופר על הזוג דוד בן אהרון וכרמלה ברזני מירושלים, ששכרו את אולם מלון "הנשיא" כדי לקיים בו טקס חתונתם. אולם הרבנות סירבה לקיים את החופה בתוך מבנה המלון בטענה כי הוא אינו שומר כשרות. לאחר דין ודברים ושכנועים הסכימה הרבנות לקיים את הטקס החופה בתנאי שהוא יערך מחוץ למלון. בלית ברירה נאלץ הזוג לקיים את טקס החופה ברחוב ממול המלון. בידיעה נמסר כי "כי החופה ברחוב גרמה לחסימת הכביש ו"משמר משטרה חש למקום לבדוק סיבת ההתקהלות".

סופו של המלון

במלחמת ששת הימים ביוני 1967 שימש מלון "הנשיא" בירושלים מטה ארעי לאנשי מטה האו"ם, לאחר שארמון הנציב ששימש עד כה מטה האו"ם נכבש על-ידי חילי צה"ל מן הירדנים.

בשנות ה-70 רכש חיים שיף את בניין המגורים הסמוך למלון ברחוב אחד העם 5 והפכו לאגף חדרים במלון. מאמצע שנות ה-80 ואולי אף לפני כן ועם קריסת האימפריה הכלכלית של חיים שיף חלה ירידה במעמדו של המלון והוא לבסוף נסגר. ב-1991 לאחר "מבצע שלמה" שימש המלון מרכז לקליטת עולים של הסוכנות היהודית. במקביל האגף הנוסף של המלון ברחוב אחד העם 5 הועבר לרשות הממשלה ושימש למשרדיה הראשים של החברה הממשלתית למדליות ומטבעות.

בהמשך המלון נרכש על-ידי חברת "אפריקה ישראל". במשך השנים הועלו הצעות להריסת מבנה המלון והקמת מלון חדש במקומו בשילוב מבני מגורים אך התוכנית לא הגיעה לשלב מימוש והמלון על מבנהו הגדול בן שבע שש קומת עמד שומם ועזוב במשך למעלה מ-25 שנים ואף הוגדר כמסוכן.

מבנה המלון נתרם לשימוש המרחב החברתי

בזמן המחאה החברתית בקיץ 2011 פלשה למבנה קבוצת "בית ריק", קבוצה של אמנים פעילים חברתיים שפעלה בו במשך כמה חודשים, וארגנה בו הופעות מוזיקה ותערוכת אמנות.

ב-2021 רכשה את מבנה המלון הנטוש קבוצת משקיעים, שמורכבת מבעלי רשת המרכולים 'אושר עד' תמורת 82 מיליון שקל והוא נתרם על ידם לעמותת המרחב החברתי. "המרחב החברתי" הוא מיזם ללא כוונת רווח שעוסק בהפיכתם של מבנים נטושים למרכזים לעשייה חברתית. המבנים המשמשים את המרחב החברתי נתרמים בדרך כלל על-ידי יזמי נדל"ן, לתקופה קצובה בזמן שממתינים לקבלת אישורי בנייה. מבנה המלון עבר באחרונה שיפוץ מקיף תוך שחזור ושימור האלמנטים ההיסטוריים של המבנה. וכיום מתקיימת בו פעילות חברתית ותרבותית מגוונת.