פרופ' ברנרד לואיס, שהיה בר סמכא בסוגיות האיסלאם והמזרח התיכון, הציג מרכיב קריטי של המזרח התיכון: "אם לוחמי האיסלאם לוחמים למען האלוהים, הרי יריביהם לוחמים נגד האלוהים.... לפי תפישת העולם האיסלאמית העולם מתחלק בין 'בית המאמינים באיסלאם' לבין 'בית הכופרים באיסלאם'.... וחובת המוסלמים להביא את 'הכופרים' להכרה באיסלאם... המאבק הזה מתקיים מאז הופעת האיסלאם במאה ה-7.... ארה"ב הפכה לאויב המר מכולם, ביטוי הרוע והיריב השטני של הטוב... של האיסלאם...."
אבל התובנה המקובלת במערב מתעלמת ממציאות מזרח תיכונית בת 1,400 שנים, בלתי-סובלנית כלפי "כופרים" (המערב) ו"משומדים" (סונים מול שיעים), וולקנית, בלתי-צפויה, אלימה, עריצה, מפוצלת ומתסכלת. היא גם מתעלמת מעליונות האידיאולוגיה הרדיקלית על פני שיקולים פיננסים בכל הקשור לעיצוב מדיניות משטר האייתולות, "האחים המוסלמים", חיזבאללה, חמאס והרשות הפלשתינית, כפי שמתועד במערכות החינוך, דרשות המסגדים, החוקות והאמנות שלהם.
התובנה המקובלת במערב היא שהטרור המזרח תיכוני הוא מונחה-ייאוש ולכן מחוות עתק פיננסיות עשויות לשכנע מנהיגים רדיקלים לאמץ דו-קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם וקיום הסכמים ולזנוח אידיאולוגיות פנאטיות. אבל הטרור האיסלאמי אינו מונחה-ייאוש, אלא מונחה-חזון מגלומני של האיסלאם כדת הלגיטימית היחידה, ובחסדי האל, שנועדה להכניע "כופרים" ו"משומדים" באמצעי שלום או מלחמה.
פייסנות המערב כלפי הטרור האיסלאמי והפלשתיני מתעלמת מהעובדה שטרוריסטים נושכים את היד המזינה אותם, כפי שעשו המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב בניצחון על ברה"מ ואחר כך השתתפו ב-9/11), משטר האייתולות (שנעזר בארה"ב בהשתלטות על אירן ואחר כך הפך למוקד מוביל של טרור אנטי-אמריקני) וההנהגה הפלשתינית (שקיבלה בסיסי פעולה במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית ואחר כך פנתה לחתרנות וטרור נגד המארחים הערביים).
העוינות כלפי "הכופר" המערבי, ובמיוחד "השטן הגדול האמריקני" מהווה מרכיב מרכזי בדת, חינוך, תרבות ומדינאות איסלאמיים. זו תשתית טרור גלובלי אנטי-אמריקני, המכה בארה"ב מאז הפירטים הברברים בתחילת המאה ה-19, בלי קשר למדיניות -ארה"ב, כפי שמעיד הטרור האנטי-אמריקני בתקופת הנשיאים טראמפ, אובמה, בוש הבן, קלינטון, רייגן, ועוד.
9/11 הבהיר את נחישות הטרור האיסלאמי להכניע את ארה"ב גם אם היא נחושה להיפרד ממוקדי טרור באפגניסטן, עירק וברחבי המזרח התיכון. הטרור רואה בהיפרדות ארה"ב בריחה וביטוי לחולשה, ולכן מעצים את הטרור גם על אדמת ארה"ב וגבולה עם מקסיקו, בשיתוף פעולה עם ברוני סמים וארגוני טרור באמריקה הלטינית.
על הפער הבלתי-ניתן לגישור בין התובנות המערביות לבין מציאות המזרח התיכון אפשר ללמוד מהדוגמאות הבאות: המערב רואה בהסכם שלום את תום המלחמה, לעומת האיסלאם הרואה בהסכם עם "כופרים" אתנחתה לקראת חידוש המלחמה בתנאים משופרים; המערב מאמין במו"מ של תן-וקח, לעומת האיסלאם המאמין בהכנעת היריב; המערב מעניק משקל רב למלל הערבי, השונה מאוד בדרך כלל מהמעש הערבי; המערב מתייחס לסכסוך ערב-ישראל כ"סכסוך המזרח תיכוני", אבל רק 35,000 (0.3%) מתוך 11 מיליון חללי מלחמה מוסלמים מאז 1948 נהרגו במלחמות ישראל; בניגוד לתובנה המערבית, אף מלחמה בין ישראל לערבים לא פרצה עקב הסוגיה הפלשתינית, אף מדינה ערבית לא סייעה לפלשתינים במלחמותיהם בישראל, ואף משבר אזורי מזרח תיכוני לא נגרם עקב הסוגיה הפלשתינית.
פרופ' אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, טען שהניסיון לממש תובנות מערביות במציאות המזרח תיכונית שקול לניסיון לכפות על נחלים לזרום מהים לראש ההר.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
