בסעיף הראשון בניירות העבודה של המשלחת הישראלית שיצאה לשיחות בקטר, חייב להיות הציטוט מהמשנה ממסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה': "...כל המקיים נפש אחת מעלים עליו, כאילו קיים עולם מלא". העדרה או אי-קיומה של המילה ישראל במשנה, שנחתמה בשנת 200 לספירה באושה על-ידי רבן יהודה הנשיא, מדברת על אמירה הומניסטית, אך במרוצת הדורות התגבשה האמירה - "כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׁרָאֵל - הִצִּיל עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ".