למריבה צריך שני צדדים

מסיים יום עבודה מלא וגדוש בעיר אילת, לראשונה מאז תחילת המלחמה. המראה מוקדם בבוקר מנתב"ג ועכשיו כותב לכם באוטו בדרך הארוכה חזרה הביתה (אין מקום בטיסה חזור...).

ישיבת עבודה עם ראש העיר ואנשיו על קידום החלטת הממשלה לעידוד התיירות בעיר, להארכת מתווה הפיצויים ולסבסוד הטיסות לתושבי העיר. סיור בקריית החינוך הדתית החדשה שבבנייה בעיר ודיון על קידומה. מפגשי עבודה חשובים עם מנהלי ישיבות ההסדר והגרעינים בשולי כינוס מנהלי הציונות הדתית המתקיים בעיר. השתתפות בכינוס. מפגש שיח והקשבה עם גיבורים מקרית שמונה שמתמודדים בגבורה בבתי המלון בעיר כבר חמישה חודשים. עוד כמה פגישות עבודה, ובין לבין גם ראיון לתמיר סטינמן האלוף בכינוס ועידת הנדל"ן.

האמת, עד עכשיו לא היה לי זמן להסתכל בטלפון ולראות את "הסערה" שפשוט לא הייתה במציאות אבל איך שהוא הופיעה כמו מקהלה מתוזמרת בכל כלי התקשורת החובבנים בישראל. הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית. צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי... תחשבו רגע כמה זה מדהים וכמה זה מביך וחובבני. אף אחד מכלי התקשורת שהריצו את הפושים האלה הרי לא היה שם. מישהו שהיה שם הוציא כנראה משהו מגמתי ושלח להם, וכולם אצו רצו לפרסם אחד אחרי השני (כי איך אפשר הרי לפספס הזדמנות לעוד קצת אקשן ומריבות...) בלי לבדוק ובלי לשאול האם ומה באמת קרה. קחו בחשבון כשאתם שואלים את עצמכם בפעם הבאה אם להאמין לאיזה פרסום דומה בתקשורת העדר החובבנית שלנו.

ומכאן לעובדות: אז קודם כל, כינוס חשוב ושאפו למארגנים. שוק הנדל"ן, מעבר להיותו אחראי לקורת הגג של כולנו, מהווה גם את אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המשק והוא אכן במשבר לא קל על-רקע המלחמה (מה שמצטרף לקשיים שהיו גם קודם לכן בשל סביבת הריבית הגבוהה). התכנסות לדיונים מקצועיים על הענף הזה בהובלה של בכירי הענף בשוק הפרטי, בממשלה ובשלטון המקומי וחשיבה משותפת על איך מקדמים אותו היא חשובה ומעילה.

וכן, היה מיעוט קטן וקולני בקהל שצעק קצת בהתחלה, הייתה אמירה כואבת שלי שבזמן שהלוחמים הגיבורים שלנו בעזה אני לא בא לריב ולא מתכוון להתנצח עם אף אחד על שום דבר ומוכן לנהל רק שיח ענייני, גם על נושאים שבמחלוקת. בדיוק כמו שמאות אלפי המילואימניקים שלנו נלחמים כתף אל כתף, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלניים, אנשי הרפורמה ומפגיני בלפור. הם לא שמו את הדעות שלהם בצד, אבל הם השאירו הרחק מאחור את השנאה ואת המחלוקת ונושאים עבור כולנו רוח של אחדות וערבות הדדית. וזה מחייב את כולנו.

היה רגע קצר שבו ירדתי מהבמה, פשוט כי למריבה צריך שני צדדים ובשמחת תורה קיבלתי על עצמי בלי נדר לעולם לא להיות אחד מהם. זה לקח כמה דקות עד שהרוב הדומם לקח את המושכות, המארגנים עשו סדר, חזרתי והראיון נמשך כרגיל. דיברתי מהלב ובכאב גם לאלה שכעסו וצעקו בהתחלה, ונדמה לי שדברים שיצאו מן הלב נכנסו אל הלב, לפחות של רובם. העובדה היא שהראיון התנהל בכבוד ובנימוס עם לא מעט הסכמות והרבה פחות מחלוקות. כמעט בלי קריאות ביניים.

אנשים אחים אנחנו. יחד ננצח אינה סיסמה. יחד נתווכח, יחד נבנה, יחד נפתח, יחד נתמודד עם אתגרי הכלכלה, יחד לא ניתן לתקשורת ולשוליים קטנים וקיצוניים לסכסך בינינו שוב, יחד נילחם ויחד בעזרת השם ננצח.