נתניהו הולך בדרכם של החשמונאים

את השורות האלו אני מקליד ערב יום העצמאות של מדינתי האהובה עלי, מדינת ישראל. לצערי, לא מניחה הבהלה, שמתמקמת על המקלדת, זו הבהלה, שמזכירה לי פרק בהיסטוריה שהתרחש כאן בארץ ישראל האהובה עלי, ההוויה הלאומית של ממלכה חשמונאית העצמאית והמפוארת, שהקיומיות הלאומית שלה נגדעה אחרי 77 שנים של עצמאות על-ידי מעצמה חזקה ממנה. כן, אלו היו חייה הלאומיים של הממלכה, שעד היום אנו שרים לה שירי הלל. קיומה הלאומי מנה רק 77 שנים, משנת 140 לפנה"ס ועד 63 לפנה"ס. אנחנו עד היום שרים בהתלהבות גדולה "בָּאנוּ חֹשֶׁך לְגָרֵשׁ וּבְיָדֵינוּ אוֹר וַנֵּר", אך למרבה הכאב הנורא, במציאות ההיסטורית, החושך כיבה את האור של ממלכת החשמונאים היקרה לנו.

אני נבהל, כי אנחנו עושים את אותן שגיאות, שעשתה ממלכת החשמונאים, ששכרות משיחית הניעה את הנהגתה למסעות צבאיים משקרים. כל האנרגיות של הממלכה נתחמו ב-ד' אמות של מסעות כיבושים נרחבים וסיפוחם לממלכת החשמונאים.

למרבה הצער, ראשי ממלכת החשמונאים השליכו את כל יהבם על מדיניות של כיבוש וזלזול מוחלט במעצמה חזקה ממנה. יוהרת מדיניות החוץ של ממלכת החשמונאים הייתה מבוססת בהרחבת גבולותיה, והיא בוצעה בעיקר על-ידי כיבוש צבאי של שטחים, בהם היו ריכוזי יהודים וגם כיבוש בכוח הזרוע של שטחים בהם לא חיו יהודים. היו גם מקרים שיוזמות דיפלומטיות הביאו להרחבת הממלכה.

ליהירות המשיחית של הנהגת ממלכת החשמונאים היו עוצמות רוח משכרות, ששקרו את מעצבי המדיניות של הממלכה ועיוורו את עיניה לראות את המציאות על מלוא מורכביותה. מבחינתה של הנהגת החשמונאים היה מקום לצפצף על עוצמות צבאיות של איזו קיסרות רומאית רחוקה, אך העוצמות המעצמתיות של רומא הן אלו שהחריבו את ממלכת החשמונאים בשנת 63 לפנה"ס. סופו של בית החשמונאים היה בכיבוש הרומאי אותו הוביל גנאיוס פוממפיוס.

אני ירא ממעצבי המדיניות האומרים אין מה להתחשב בארצות הברית, הן אנחנו "עַם לְבַדָּד יִשְׁכּוּן וּבַגּוֹיִים לֹא יִתְחַשַּב".

לפני 7 שנים כינס ראש הממשלה, בנימין נתניהו את חברי החוג לתנ"ך והפתיע את משתתפי החוג באזהרה ש"הקיום שלנו בארץ לא מובן מאליו" והוא המשיך באומרו - "מדינת החשמונאים החזיקה מעמד 80 שנה (סליחה, כבוד ראש הממשלה, טעית, רק 77 שנים) ואנחנו צריכים לעבור אותה". קשה לי להבין איך מאיגרא רמה של יוהרה משיחית, המדברת על נצח נצחים, ירד ראש הממשלה ליעד כה קרוב, שנצליח במשימת הבטחת הקיומיות היהודית על אדמת ארץ ישראל, שתסתכם בלעבור את הקו של ה-80 שנה.

אודה, שאני חושש לגורלו של היעד, לעבור את קו 80, שהציב ראש הממשלה שלנו. החשש נובע מהמציאות הכאובה של רבבות רבות של פליטים יהודים בארץ ישראל מישובים הסמוכים לגבול הצפון והדרום, החיים הרחק מביתם כבר מעל 7 חודשים. בצפון - מטולה וקריית שמונה, מנרה וכפר גלעדי ישובים ריקים מתושבים, כן בדרום - נחל עוז וניר עוז, בארי וזיקים ריקים מתושבים ועוד עשרות יישובים, שלא ציינתי את שמותיהם.

אני חושש מהמגמה להנציח את מדיניות הכיבוש ביהודה ובשומרון, אני חושש מהמלחמה, שנכפתה עלינו ברצועת עזה ובחזית הצפונית אחרי המעשה המזוויע של טבח אכזרי שביצע חמאס רצחני בעשרים ושניים ישובים כפריים בדרום הארץ - טבח, הרס, בזז, אנס וחטף, ועד היום 132 נקיי כפיים יושבים בצחנת האופל באי שם במקומות מסתור בעזה, שאימת המוות מרחפת עליהם.

כן אני מביע את החשש שלא נחצה את הקו של 77 שנים, שהאירו פנים לממלכת החשמונאים. למען ארצנו האהובה אני מבקש מבנימין נתניהו לא להוביל את ישראל למדינה דתית ואוטוקרטית, מדינה המוחקת את זכויותיהם של פלשתינים, מדינה שמשליכה את כל יהבה על מדיניות של הנצחת הכיבושים, כפי שנהגו החשמונאים, ובכך גרמו לחורבן החיים הלאומיים.

אין לי ארץ אחרת, רק ארץ ישראל. מתוך אהבתי לארץ הזו אני מבקש מהנהגת מדינת ישראל לא לצפצף על מדינות כמו ארצות הברית, המשדרות לישראל, שהיא שוגה, ואל לה להנציח את המדיניות של הכיבוש והשליטה על חיי עם אחר שיש לו גם הוויה לאומית וכמיהות לחיים לאומיים בעצמאות מוחלטת. עלינו לחתור רק לפתרון מדיני ולא לפתרון בשדה הקרב, החובק בחובו את אימת האסון של חורבן חיינו הלאומיים.