באחד מראיונותיה בטלוויזיה המליצה מנהיגה מרכזית בתנועת המחאה הפרופסור שקמה ברסלר על הספר "אזהרת שוליים". כותרת המשנה בולטת על הכריכה כחלק מן השם: "איך נתנו לשנאה ולקיצונים לפרק אותנו (ואיך נבנה חזרה)." כתב אותו הפרופסור עירן הלפרין מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שיצא לו מוניטין ברחבי העולם, ובתמצית עבודתו הפסיכולוגית-חברתית באקדמיה מציגה אותו כ"מומחה לשנאה".
בעבודתו המתפרסת על פני האקדמיה העולמית פגש הלפרין בעמיתה קרול דווק, שגם שמה הולך לפניה, ולאחר מחקר מעמיק משותף שנמשך כעשור שנים הוא כתב ב"אזהרת שוליים" דברים אופטימיים: "הראינו פעם אחר פעם שניתן להפחית שנאה בין קבוצות בעשרות אחוזים אם רק מזהים דרכים מתוחכמות לשכנע אנשים שהאופי, העמדות וההתנהגות של קבוצות חברתיות הם מאפיינים גמישים ומשתנים, והם יכולים להשתנות באופן ניכר כשהמנהיגות של הקבוצות הללו משתנה, כשהמצב הכלכלי משתנה... בסדרה ארוכה של מחקרי שדה הצלחנו ליצור שינויים ברמות השנאה של ישראלים כלפי פלשתינים, של פלשתינים כלפי ישראלים..."
"מנהיגות משתנה"? להדיח את המסית המושחת בנימין נתניהו. פשיטא.
הלפרין מצא גם תנא דמסייע לכך במחקרים של ד"ר עמית גולדנברג ב"הארווארד" (חוששני שזה לא כל כך הצליח במנהיגות של אוניברסיטת היוקרה האמריקנית הזאת, הלא כן?).
קצת קשה להעתיק את הדברים מספרו של הלפרין ביום בו פורעים אלימים מן הקואליציה כח"כ צבי סוכות או מסיתה כלימור סון הר מלך ואטומי לב רעים התומכים במילים מכובסות בפריצה למחנה הצבאי בלי לומר זאת כיריב לוין ויולי אדלשטיין.
קשה להיאבק בהם. קשה לקום ברגע נתון וליטול את הדגל וללכת לאורך רחובות ארוכים אל מקום ההפגנה ברחבי הארץ, שבוע אחר שבוע ולעיתים יום אחר יום. הלפרין מסביר זאת היטב: "חשוב לי לדבר על תקווה", כתב, "כי בקרב נגד ההקצנה והשנאה קל מאוד לאבד אותה. קל לאבד אותה בוודאי בימים כמו אלה שלאחר אירועי 7 באוקטובר 2023... וחשוב לדבר תקווה..."
אני חש כמי שכותב עתה לאחיותיי ואחיי המפגינים מדי יום ברחבי הארץ ופעמים רבות הצגנו לעצמנו שאלות כאלה, וברגליים כואבות ואגלי זיעה אנו יודעים כי הייאוש אינו פתרון וביום בו יגורש בנימין נתניהו מכסאו יחל תהליך ארוך המוצג בראש הספר: "ואיך נבנה חזרה".
