כל הכבוד למכללת תל חי

כשגרתי בקריית שמונה זכיתי להיות מורה בשעות הערב במכללת תל חי, כעשר שנים במכינה, שהכינה חיילים משוחררים לבחינות בגרות, ומאז חלפו כבר כשלושים שנה. היום אני מלא התפעלות והתרגשות מהדבקות של צוותי ההוראה להמשיך את החיים האקדמים במכללת תל חי, למרות שכבר מעל עשרה חודשים התלמידים לא פקדו את המכללה, כי הכביש העולה במעלה ההר מקרית שמונה עד לתל חי ולמטולה חסום לתנועה כבר למעלה מעשרה חודשים. מחסום צה"לי עוצר את הנהגים הבודדים שמעזים לחלוף במקום, ומונעים מהם להמשיך בדרכם בהסבירם כי הכביש נצפה מלבנון וחשוף לירי בכיוון ישיר.

עצוב לי היה לקבל מחבר את התמונה השחורה והקודרת, שכתוצאה מירי הטילים של החיזבאללה גלי השריפות מחקו את כל הירוק היפה בחורשת האקליפטוסים היפה, הממוקמת בכניסה למכללת תל חי. כואב לראות מה קרה גם לתמונת הנוף המרהיב של רכס רמים, רכס שהפך להיות מפוחם וצבוע בשחור קודרני. קשה היה לראות את הקדרות שבלעה את הירוק, הירוק שתמיד השקיף ביופיו על המכללה בתמונת נוף כובש לב, נוף מרהיב שחדר בקיץ לתוך הכיתות ובחורף הקיש על החלונות.

התרגשתי לקרוא בעיתון הארץ על המתרחש במכללה שיקרה ללבי. בתוך השממה שנכפתה על המכללה נמצא צוות אקדמי שעושה את הכל, שהחיים האקדמאים ימשיכו. פרופ' סולימאן חטיב, העומד בראש המעבדה לחומרי טבע וכימיה אנליטית, מגיע יום יום מביתו שבכפר רג'ר שצמוד לגבול לבנון, ומהמעבדה הוא מעביר את הרצאותיו לסטודנטים באמצעות הזום. הוא עושה את דרכו בכביש 99, שכולו נצפה מלבנון, ומה שמניע אותו היא המחויבות לתלמידיו, הסטודנטים בפקולטה למדעים שפונתה באוקטובר, עוד לפני תחילת שנת הלימודים שתמה לא מזמן.

במציאות בלתי אפשרית שוקד פרופ' סולימאן חטיב על מחקרים העוסקים במציאת טיפולים חדשניים למחלות לב, אלצהיימר ומחלות נוספות על בסיס חומרים מהטבע. מסייעים בידיו שני סטודנטים ושתי טכנאיות העובדים במעבדות של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן בצפת.

לא נותר אלא לאחל למדען סולימאן חטיב להצליח במחקרים, שנועדו להפחית את הסיכון לטרשת עורקים, אחד הגורמים המשמעותיים להתקפי לב ושבץ מוחי. לשם ביצוע המחקר קנתה מכללת תל חי עוד טרם פרוץ המלחמה ממעבדה בארצות הברית עכברים עם מוטציה, שמגבירה נטייה לפתח טרשת עורקים. פרופ' סולימאן חטיב ודוקטורנט שסייע לו התחילו לגדל את העכברים לצורך רבייה לקראת שלב הניסויים. כשפרצה המלחמה העכברים נכנסו לסטרס מההפצצות והתחילו לאכול את הגורים. הפתרון היה בהכנסת העוברים למקלט, בהם הדי ההפצצות חלשים יותר, אך גם שם הם אכלו את הגורים.

ראוי להערכה גם פרופ' שריאל היבנר, ראש החוג לביואינפורמטיקה ומנהל המעבדה לגנומיקה אבולוציונית במכון המחקר, המגיע כל יום למכללת תל חי וקבוצת המחקר שלו מפוזרת ברחבי הארץ. יחד עם פרופ' היבנר עובד גם פרופ' עופר שיר. אי-אפשר שלא להתפעל ממסירותם של מדענים, שדווקא בתל חי במקום החשוף לירי הטילים של החיזבאללה, מצאו מרחב מוגן מפני המציאות הקשה בעצם ההתמדה בהמשך העבודה המדעית.

לכתב הארץ הם אומרים, שעצוב להם לראות מקום שהיה שוקק חיים ריק לחלוטין מתלמידים. מדובר במדענים המסכנים את חייהם בהתמדתם בעבודתם המדעית במכללת תל חי. היו מקרים שהם נסעו בכביש בעת שהיו נפילות והיו מקרים שהם עברו במקום בו היו נפילות של טילים כמה דקות לפני וגם כמה דקות אחרי שרכבם עבר באותו מקום . מדובר במדענים שהיו בעיצומו של מחקר שנרכשו עבורו טרם פרוץ המלחמה 5,000 עציצים של שעורת בר וגם 16,000 קוב אדמה, ניסוי שביקש לבדוק, האם וכיצד יכולים צמחים להתאים עצמם לשינויי האקלים. שני המדענים חשו מחויבות למחקר, שהושקע בו כסף רב, והם אינם יכולים להרשות לעצמם לפספס את המחקר. הם פשוטו כמשמעו מסכנים את חייהם יום יום למען המדע.

אודה, שבימים אלו כשטירוף השנאות עולה יום יום על גדותיו, מרגשת אותי המסירות של שלושה מדענים במכללת תל חי למחקר המדעי תוך סיכון חייהם. וזה רק חלק מסיפור גדול יותר של עבודה מדעית המבוצעת בגליל העליון, שהתרוקן למעשה מתושביו ונופו המרהיב נשרף. יעברו עוד שנים, שאפשר יהיה להחזיר את הנוף המרהיב לאיתנו.