לכבוד
אל הים
מר פוסידון
שלום רב
הנדון: שימוש בפיסת חול מהים שאתה ממונה עליו
לפני ימים אחדים ביקר השר לביטחון פנים באחד מחופי הים של ממלכת ישראל. לאיש אין מושג מה חיפש שם, מה עשה שם, מה קיווה למצוא שם. לטענת שוטרים שאבטחו אותו אחת הרוחצות בים, אישה צעירה בשם נועה גולדברג, לשה עיסת חול לכדור והטיחה אותו בגבו. בתמונות שצולמו התקשיתי לראות השלכת "בוץ" עליו. לא זיהיתי פגיעה. בניגוד לשלוש היריות שבהן נורה, בשעתו, ראש ממשלת הממלכה, מר יצחק רבין ז"ל, שהסיט, מופתע יותר מאשר מבוהל, ראשו לאחור שנייה לאחר הירייה כדי לזהות את מקורה ואולי את זהות היורה, השר בן-גביר (זה שמו וכך התנהלותו - כגביר) לא הסיט מבט לאחור.
היות שהשוטרים חשבו שנשקפת ממנה סכנה לשלום השר ולביטחונו הן אזקו אותה בידיה וברגליה, סובבו אותה, בניידת משטרה, ברחובות ערים שונות עד שלעת שעת ערב מאוחרת הביאו אותה אל בית המעצר בממלכתם. היא שהתה שם לילה שאותו לא תשכח כל חייה. היא חלקה את המתחם הצר עם נשים שפחדה מהן פחד מוות פן יאונה לה רע. הלילה הזה ייצרב כטראומה לכל חייה.
הטלת חול זה על זה היא חלק בלתי נפרד מהוויית הים ומההווי שבו. עלי הוטלו לא אחת כדורי בוץ מלוחים בים. לא נעלבתי. מי כמוך יודע עד כמה גדול ורחב הוא מרחב הים וחופו, עד כמה נעימים שם המים והשמש והחופש הגדול של החיים. מי כמוך היה יכול להיווכח עד כמה זרה, מנוכרת, מתריסה ומיותרת הייתה נוכחותו בחוף של הגביר; עד כמה אדיש היה לצעקות "רוצח לך מפה", ומן הסתם - עד כמה לא הזיזו לו לא אף לא גרגר חול ולא נערות בביקיני חושף טפחיים.
אם חשוב לך להותיר את הים כמקום אקס-טריטוריאלי, אשר לכל שיקול פוליטי אין קשר אליו ואין בו נגיעה, אנא, הטל את כל כובד משקלך, טכס עצה עם כבוד נשיא הממלכה והוציאו יחד קול קורא למערכת המשפט להסיר את ידה מהאישה הצעירה הזו. קראו לאי העמדתה לדין. שחררו אותה להמשך חייה. כל העניין הזה נראה תמוה, מגוחך, מופרך. זבוב שנופח לפיל.
