איך עוצרים את אפקט הדומינו

מקור הביטוי "אפקט הדומינו" הוא בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מזכיר המדינה האמריקני דאז, ג'ון פוסטר דאלאס, המציא את הביטוי כמטפורה לכך שכמו אבני דומינו המתגלגלות בזו אחר זו, כך גם נופלות בזו אחר זו מדינות ברחבי העולם בידי ה"דוב הרוסי" הקומוניסטי, ברית המועצות באותם הימים.

נזכרתי באותו ביטוי נשכח בזמן שקראתי הצהרות חוזרות ונשנות של בכירי נדל"ן, כולל בוועידה הכלכלית של ישראל שהתקיימה במהלך החודש האחרון, כי "השד אינו נורא" וכי מצב ענף הנדל"ן משתפר בהדרגה וחוזר למסלול הרגיל.

אותם דוברים טענו בין היתר כי בסך-הכל מתוך 11,500 אתרי בנייה הפרוסים ברחבי מדינת ישראל, כ-75 אחוזים חזרו לפעילות וכי אותם 25 אחוזים לערך הם אתרים שאינם פעילים, ורובם ככולם הם של חברות בנייה קטנות, כך שבפועל, לכאורה, כ-90 אחוזים מיכולת הייצור של האתרים מתקיימת וכי לא צפויים מי יודע מה איחורים במסירת דירות.

שפשפתי את עיני כלא מאמין ונזכרתי מייד ב"אפקט הדומינו" של ג'ון פוסטר דאלאס. הצהרות אלה הן, לפרוטוקול, רחוקות מהמציאות כרחוק מזרח ממערב.

ראשית, בחלק נכבד מאותם 75 אחוזים אתרים פעילים, עובדים ב"סלואו מושן", קצב איטי בהרבה מהרגיל. זה אומר שבמקרה הטוב רוב רובם של הקבלנים לא יוכלו לעמוד ביעד מסירת דירות ולאיחורים המשמעותיים תהיה כמובן משמעות כלכלית מרחיקת לכת. שנית, המחסור הכבד בכ-80 אלף עובדים, גרם לייקור של כפליים ויותר בשכר העבודה של הקבלנים, מה שלא רק מקטין מאוד את הרווח הצפוי, אלא גם מערער את היציבות הכלכלית של מאות חברות בנייה.

שלישית, יתרה מכך: ריבית הנשך של בנק ישראל גורמת לכך שרוב רובם של הקבלנים הפעילים, תלויים כחרב דמוקלס בחסדיהם של הבנקים שמממנים אותם, חלקם כבר מצויים בקשיים כלכליים כבדים ומקצתם כבר פשטו את הרגל. רביעית, חלק נכבד מאותם דוברים טוענים כי הרוב הגדול של חברות הבנייה שמצויות בקשיים ושהאתרים שלהם סוגרים הן חברות קטנות, וכי החברות הגדולות ממשיכות לתפקד.

יש לי על כך שלוש הערות:

האחת, ברמה מוסרית אין שום נחמה בכך שרק "החזקים ישרדו". מגיע גם לאלפי חברות קטנות ובינוניות להמשיך ולפעול.

השנייה, ברמה הפרקטית והכלכלית, אם תהיה חלילה קריסה של אלפי חברות קטנות, ימצאו את עצמם רבבות עובדים מחוסרי תעסוקה, מה שכמובן יגדיל מאוד את האבטלה במשק ויגרום לאפקט דומינו של חברות הקשורות לענף הנדל"ן.

שלישית - הבעיה העיקרית של המשק הישראלי כיום היא העדר כמעט מוחלט של צמיחה וברור שלמצב ענף הבנייה בשנה-שנתיים הקרובות, יהיו השלכות דרמטיות על כך.

ולסיכום, האופטימיות ששררה לאחרונה על כמה וכמה מבכירי הענף, אין לה ולו אחיזה קלה שבקלות במציאות, ובטח לא בעת המלחמה המתמשכת. טוב יעשו אם במקום להתבשם בתחזיות ורודות, היו אותם בכירים מטילים את כל כובד משקלם מול מקבלי ההחלטות בממשלה, בבנק ישראל, בבנקים ובכלל, ומציגים את המציאות המורכבת כפי שהיא, זאת על-מנת שלא נחווה, חלילה, אפקט דומינו שממנו לא תהיה דרך חזרה!