השנה האחרונה שלנו הייתה שנת הצריחה והדממה, שנת התקווה והייאוש, שנת התוגה והשמחה, שנת היגון והצמיחה, שנת הקמילה והפריחה, שנת השנאה והאהבה, שנת השבר והאיחוי, שנת החורבן והבנייה, שנת המוות והתחייה, שנת ההרס והתקומה, שנת הפרידה והחיבור, שנת הזעקה והשקט, שנת הפירוד והחיבור, שנת השקיעות והזריחות.
ביום שבת, שמחת תורה, יום של שמחה גדולה, שיאם של חגי תשרי, חגי ימי הדין, החסד והרחמים, ימי החתימה, מי לחיים ומי למוות, ובשופר גדול יתקע, ותהום הארץ.
ביום שמחת תורה קיפלנו את הטליתות, הכנסנו את ספרי התורה להיכל, צעדנו במהירות לבתינו, חיבקנו את אהובינו, ויתרנו על סעודת חג, פשטנו את החולצה הלבנה, לבשנו מדי מלחמה, וביום החתימה הרהרנו מי יחייה ומי ימות.
ביום שמחת תורה ליקטנו מידע מאחינו חובשי הכיפות השקופות, הפרנו את ההלכה שאין אומרים תחנון ביום חג ומועד, לחשנו מבלי להכות על החזה, חרדנו, פחדנו, יראנו, דאגנו, קיוונו, התפללנו, ייחלנו, שיווענו, התחננו, ריח המוות עלה בחלוננו.
ביום שמחת תורה שמרנו זה על זו לבל נתפרק, חיזקנו, עודדנו, חיבקנו, הרגענו, ליטפנו, לחשנו, מלמלנו תפילות, נשאנו עיננו לשמיים, חמלנו, שתקנו, שוחחנו, הרגשנו זה את זה, קפאנו, התרוממנו, התייסרנו, התעלינו, והשולחן נותר ואין סועד.
ובמוצאי שבת שמחת תורה, הרחובות ריקים, בתי הכנסת חשוכים, ספרי המורה דומעים בהיכל על שאירע לנושאיהם, לרוקדים עימם ברחובות העיר. הלילה חושך על פני הארץ. ובמוצאי השבת התבררו ממדי הטבח הנורא, ממדי האסון, ממדי הרוע והרשע, ובמוצאי שבת החלטנו לא לראות סרטוני זוועה, לא לראות טלוויזיה, לנסות להגן על הנפש, על הנשמה, על החיים.
ובמוצאי השבת הכשרנו את הבית למציאות החדשה, הוספנו מיטות, יצרנו מערכת חדשה, הבית הריק היה לאכסנייה לאחד עשר בני אדם, חרדים, דואגים ומבוהלים. הנכדים אכלו ארוחת ערב, בלילה השינה האריכה זמן, הסלון הפך לקבינט מלחמה, המבוגרים מנתחים, הילדים מדחיקים פחדם במשחקים, שקיות שמחת תורה שנותרו יתומות, אין חפץ בהן.
ובמוצאי שבת הסעתי את בני בכורי למקום הכינוס, מחר חתננו יעלה אף הוא על מדים, רעייתי ואנוכי גייסנו עצמנו כמבוגרים אחראים, מווסתים מידע, מנהלים את החרדות, מחבקים ומנשקים, מותירים לראשונה את הגל הפתוח הבטוח. ומאז שבת שמחת תורה, שהיה לטבח שבת שמחת תורה, חיינו התחלקו בין שקיעות לזריחות, בין תוגה לשמחה, בין אור לחושך.
זו הייתה שנת הזריחות והשקיעות, שנת ניצחון על הרוע האנושי, שנת כאב ודמע על אריות האומה שנפלו בשדות המערכה, שנת ייסורים על החטופות והחטופים הנמקים במנהרות הזוועה של אנשי התועבה, שנת התפילות לשיקומם של פצועי הגוף והנפש, שנת מכאוב על העקורים, אנשים בלי בית, גולים בתוך ביתם.
זו הייתה שנת הזריחות והשקיעות, שנת הלוחמים אדירי הרוח והעוז, גיבורי ישראל, שנת הערבות ההדדית, שנת ה-יחד הישראלי, שנת רוח התקווה המגרשת את רוח הייאוש, שנת הגבורה היהודית-ישראלית, שנת הנשים הגיבורות, האימהות, הרעיות, האלמנות, שנת הספדי הגבורה, שנת הלכידות המתחדשת, שנת החוסן הלאומי, שנת הכרעת מבקשי רעתנו, שנת הזריחות והשקיעות.
בתפילה לשנה הבאה עלינו לטובה עם זריחות, פריחות, צמיחות, שנה בה נכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום וחרב לא תעבור בארצנו.
