דרוש דחוף שינוי משוואה

28 חיילי צה"ל פצועים ביום ראשון מיד לאחר יום כיפור. גם קרה באותו יום: ארבעה טירוני גולני נהרגו ו-58 נפצעו, בהם שבעה קשה, עת היו בחדר אוכל. ודאי השתנו הדברים, אך אני זוכר הקצבה של בדיוק שבע דקות לאכול. ראו איזו הצלחה כבירה: כלי טייס בלתי מאויש חדר לישראל, נעלם מהמסכים ("אבד הקשר למרות מעקב של מסוקים ומטוסים") והצליח להגיע סמוך לבנימינה - מרחק של כ-60 ק"מ מהגבול - לבסיס צה"ל ולתקוף ללא התרעה. לא רק זאת, כי אם לעשות זאת בצורה אפקטיבית ביותר, על חיילים המקובצים במקום אחד מהלך שבע דקות בדיוק.

אויבינו יודעים להפעיל כטב"מים למטרות ריגול ותקיפה. מסתבר שהם מסוגלים להגיע לכל מקום. תגובת צה"ל: "נלמד ונתחקר את האירוע. אנחנו מתמודדים עם האיום. אנו נדרשים להביא הגנה טובה יותר." מסתבר שדובר צה"ל שכח שניצחון לא מושג באמצעות מגננה, ופעם נוספת הדרג המדיני קפוא, כבול ומשותק: את ביירות כבר לא תוקפים מזה שלוש יממות (קרי לפני יום כיפור), לפי דרישת הנשיא ג'ו ביידן.

נאמר לנו שחיזבאללה התבסס משך עשרים שנה, כך שגם אם יכולותיו נפגעו בצורה משמעותית, הוא עדיין מסוגל לפגוע בנו קשות. חיזבאללה מאיים שאזור חיפה או הקריות על הכוונת למתקפה בימים הקרובים. מהלך יום כיפור עצמו, חדירות כטב"מים ורקטות מהלך כל הלילה והיום. יום אחר יום, כבר למעלה משנה. מדינת ישראל לא תוכל להמשיך להתמודד עם מספרים כאלו של פגיעות ונפגעים.

עוד יאמר "דרג מדיני" שתמורת אי-הפצצות ביירות אנחנו מקבלים מאה חיילים אמריקנים שיוצבו בישראל עם מערכת הגנה נגד טילים בליסטיים, מהמשוכללות ביותר הקיימות, ובסדר העדיפות נראה שזה משתלם וחשוב יותר מאשר משפחות של למעלה משישים בני 18 שחייהן השתנו לעד (מלשון "הודעה נמסרה למשפחותיהם" או "יהא זכרם ברוך").

כל הסוגדים לביידן ולממשל הנוכחי פשוט לא מבינים שעזרתו בעוכריה של ישראל. נפנה לדקה לגזרה הדרומית: השבויים עדיין ביד חמאס-דאעש בדיוק הודות לנשיא ביידן. "עזרה הומניטרית" היא צינור החמצן לעזה, דרכו מוכנסים דלק, מים, חשמל, סחורות עוברות לסוחר, סיגריות ועוד ועוד. החיים בעזה ממשיכים לפי "נורמל חדש" והם לא שונים מבעבר: חמאס-דאעש הוא השליט שנבחר באופן דמוקרטי, הוא שדואג לא רק לאנשיו כי אם לאומה הפלשתינית כולה כמו גם לאומה האיסלאמית.

הוא המגן על אל-קודס, הוא הנלחם בכובש, הוא המקריב את אנשיו לתהילת עולם, והוא זה בפניו משתחווים בישראל - אלפים עד עשרות אלפים היוצאים מדי שבוע להפגין מול הקריה בתל אביב, המסיתים נגד ראש הממשלה, הפועלים להפיל את המדינה מבית. יחיא סינאוור ועושי דברו בעזה ובתל אביב. לעזאזל נתניהו, תחי פלשתין לעד - מהנהר לים - ארץ נקייה מהיהוד הארור, הכובש הנאצי, החלאה האנושית. חמאס-דאעש הוא היוצא לנקות כל פינה ופינה, העושה את העבודה נאמנה, המקרצף ומטהר ומשמיד את היהוד כולו - ממש נקיון רמדאן של המוסלמים.

שנה מלאה למלחמת שבעה באוקטובר (הסיבה ששמחת תורה השנה עוד לפנינו היא ששנת התשפ"ד הייתה שנה מעוברת), ו-101 שבויים עדיין ביד חמאס-דאעש. [מי זוכר את הדאגה שבחורות שנאנסו פעם אחר פעם ועדיין בחיים כנראה היו בהריון? עכשיו, כבר שלושה חודשים אחרי סיום אותם הריונות, איש כבר לא מדבר על כך.] נראה שהצורר נאחז והתבסס מחדש באזורים מהם צה"ל התפנה, גייס אלפי לוחמים חדשים, נלהבים, מדורבני מטרה, וישראל מאפשרת מעבר מאות משאיות מדי יום ביומו.

נחזור לגזרה הצפונית: כשל הכטב"מים נעוץ בכך שהדבר לא היה בסדר העדיפות, כי הגנה נגד טילים הייתה חשובה יותר. כך התעלמו מאיום שיתכן שיחליף את קודמיו (מנהרות תופת / מוות; עפיפונים מדליקים - קרי את השדות; חדירה דרך הגבול למטרות חטיפה - גולדווסר/רגב ושליט; רקטות ופצמ"רים; וטילים מדויקים). סדר עדיפות כושל? אני דווקא זוכר לפחות חברה אחת שעסקה בפיתוחים הקשורים לכטב"מים (שעזרו, לדוגמה, לזן כמעט נכחד של ציפורי טרף בארץ להאכיל גוזלים שנשארו בלי אימם) והתארגנות של אנשים פרטיים להלחם בזרם כטב"מים מעזה. קרי, אי-אפשר להגיד שלא ידענו. ידענו גם ידענו - חדשות מהמלחמה באוקראינה מזכירות לנו זאת מדי יום ביומו.

חיזבאללה רוצה מלחמת התשה, ובעזרת ביידן ויונפיל הם יזכו בכך. משך שנה שלמה, מדי יום ביומו, הם הפגיזו את הצפון. עשרות אלפי משפחות נאלצו לעזוב, לברוח, להפוך לפליטים בתוך ארצם. כל זה היה מקובל על העולם, כי דם יהודי ונזק לרכוש בארץ היינו הך הם. ועכשיו, מתקפות כטב"מים, ובקרוב גם טילים מדויקים, ארוכי טווח, עם קיבולות פגיעה עצומות. כל זאת קורה כי לבנון לא מרגישה את העלות. ברגע שלבנון תתחיל להרגיש שכל טיל, רקטה או כטב"ם שחוצה את הגבול פרושו עונש מיידי ויקר, אולי, רק אולי, תשתנה המשוואה. רק שביידן ניצב איתן (בין נמנום לשינה למנוחה על החוף ולליקוק גלידה) ומונע זאת מישראל. אל תעזו לפגוע בלבנון, הוא מאיים: DON’T!

המשוואה צריכה להיות פשוטה: ישוב ישראלי שתושביו אינם יכולים לחיות בו בבטחה, שווה ערך לעשרה יישובים לבנונים. כל חדירה אווירית דרך הגבול היבשתי או הימי, פירושה תשתית לבנונית שתפגע. פינוי מול פינוי והרס מול הרס הם בנוסף ומעבר למלחמה הנמשכת נגד חיזבאללה. העלות צריכה להיות ללבנון. מדוע? כי חיזבאללה מציג עצמו כמגן לבנון - האומה והאנשים - ושותף מלא בהנהגת המדינה. מעשיו צריכים להיות קשורים אחד לאחד לנזק ללבנון. לחמאס-דאעש זרוע מדינית וזרוע צבאית, ובלבנון יש את הממשלה ואת חיזבאללה. לכאורה כל דבר נפרד, למעשה שתי ידיים של אותו הגוף בדיוק, של אותה המפלצת.

משוואה חדשה ללבנון ובצורה דומה - כיוון שישראל ממשיכה את המשחק בעזה ומקריבה את טובי בניה, הגיע הזמן לשנות את כללי אותו משחק-זוועה. כל שבוי שלא ישוחרר או יוחזר מיד לישראל יהיה שווה לא לעשרות או מאות מחבלים שהם דורשים שישוחררו, כי אם לישוב חדש שיוקם על אדמת עזה. שבוי = ישוב יהודי חדש בגבולות עזה. את זה הם לא יוכלו לסבול (כמובן שגם העולם איתם ישתגע). קיימת אופציה נוספת, אך מזו ישראל נמנעת מזה למעלה משנה: האיום צריך להיות כלפי אירן (ואוסיף גם את קטר): שחרור מיידי של כל השבויים (או החזרת הגופות) ואם לא, מתקפה של ישראל. לנו כואב, גם להם צריך לכאוב, ולכאוב הרבה יותר.

מי יישב את אותם ישובים ארעיים עד הפיכתם לישובי קבע? ודאי שלא מפגיני קפלן. להם לא נוח. הם לא ירחיקו לכת ממרכז תל אביב, מרחק הליכה מהבית, מהמסעדות באבן-גבירול, מהגלידריות בכיכר המדינה, מחוף הים. הם יפחדו. הם יסרבו להקריב את חייהם עבור השבויים. הם חכמים רק בדיבורים, בצעקות, בהפגנות. מי כן אם כך? מפוני גוש-קטיף. מתנחלים. משיחיים. יהודים מאמינים. הדם שלהם זול. הם גם אלו המעזים לנסות למנוע הכנסת שיירות הספקה לחמאס-דאעש. הם מוכנים להאסר, כי הם פועלים למען השבויים, בניגוד לאלו היוצאים להבעיר צמיגים ולנאום נאומים ולקרוא קריאות גנאי נגד ראש הממשלה.

צריך להיות מחיר ברור גם בעזה וגם בלבנון, משוואה פשוטה שתחליף את זו הקיימת. כרגע המסר הוא כניעה מוחלטת ומתמשכת של מדינת ישראל. לא עוד. כי מסתבר שהשיטה עד כה לא עובדת, השבויים עדיין ביד המפלצות האכזריות מכל והמפונים לא יכולים לחזור, גם אם הם רוצים. עד שנשנה כל זאת, בשפה שהם מבינים: כשניקח מהם משהו קריטי עבורם, דבר שישגע אותם, יוציאם מדעתם ויכריחם לשנות את עמדותיהם, נתחיל להרגיש שינוי של ממש. עד אז, הם צודקים: דרכם היא הנכונה, וראו הנה ההוכחה - הם מנצחים.

כשמספר המתקפות המוצלחות מדי יום יגרום לפצועים והרוגים בכל רחבי המדינה, נבין שאין ברירה, שאכן צריך לשנות את המשוואה. כי בנקודה מסוימת פשוט לא נוכל לעמוד במספרים. זו תהיה נקודת מפנה, והיא לא יכולה להגיע מהר מספיק.


חזק חזק ונתחזק
עם ישראל חי
נצח ישראל לא ישקר