כמעט בחירות: יהודים חוששים, יהודים חוגגים

ישראלים לא צריכים לומר לאמריקנים איך להצביע. אמריקנים לא צריכים לומר לישראלים איך לחשוב על המועמדים האמריקנים לנשיאות. ישראלים לא צריכים להיות ביקורתיים כלפי אמריקנים שמצביעים למועמד שהם - הישראלים - סבורים שהוא הפחות מתאים. אמריקנים לא צריכים להניח שישראלים הם לא מוסריים או טיפשים משום שהם מעדיפים מועמד אמריקני מסוים.

רוב היהודים בארה"ב יצביעו לקאמלה האריס בבחירות לנשיאות ארה"ב בשבוע הבא. יש להם סיבות טובות לעשות כך. רוב היהודים הישראלים יחגגו ניצחון של דונלד טראמפ בשבוע הבא. גם להם יש סיבות טובות לעשות כך. כל ארבע שנים שתי קהילות של יהודים - שתי הקהילות החשובות ביותר, הגדולות ביותר, התוססות ביותר - נדהמות לגלות מחדש את האמת הפשוטה: יש להן סנטימנטים שונים, יש להן סדרי עדיפות שונים, הן עושות בחירות שונות.

הזיכרון נוטה לבגוד בנו, אך הישראלים רצו את בוש ולא את קרי (2004), את מקקיין ולא את אובמה (2008), את רומני ולא את אובמה (2012), את טראמפ ולא את קלינטון (2016), את טראמפ ולא את ביידן (2020). באותן מערכות בחירות, רוב היהודים בארה"ב הצביעו לקרי, לאובמה, לקלינטון ולביידן. והנה אנחנו שוב באותו מצב. ישראלים מתלוננים על אמריקנים שלא מתכוונים להצביע כפי שהישראלים היו רוצים - ואמריקנים מתלוננים על העדפה בלתי סבירה בעיניהם של הישראלים. לשני הצדדים יש סיבה טובה לתהות על הצד השני; שני הצדדים מפספסים את העיקר. גאוגרפיה אינה רק תיאור של המקום שבו אדם חי, היא גם מגדירה את מה אדם זקוק לו ואת מה הוא מעדיף. ממקום כמו שיקגו, האריס לא נראית כאיום מטריד מספיק על ישראל כדי להצדיק הצבעה לטראמפ. מכפר סבא, טראמפ לא נראה כאיום מטריד מספיק על אמריקה כדי להצדיק סיכון לישראל.