לילה ארוך, סוף

- ישראל כ"ץ - "הורדוס", שבגסיסתו הורה לרצוח את כל חכמי הדור כדי שהעם לא יצהל במותו - הוא עבד נרצע של בנימין נתניהו. כץ הורה לצה"ל לא לגייס ימילואים את מייסד "אחים לנשק" אייל נווה. אני מתנגד לעמדה המיוחסת לנווה (אם היא נכונה) התומך בסרבנות. אבל כץ נמושה מכוערת, ובכלל האם יש לו סמכות?

כאמור, אני שמתנגד לכל סרבנות בצה"ל במלוא מובן המילה מודיע בזאת, כי אם הממשלה מרשה לעצמה לגייס/לא לגייס אנשי מילואים על-פי שיקולים פוליטיים כי אז גם פטריוטים כמותי רוצים לשקול מחדש את עמדתנו. אנהג על-פי הוראת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.

- נתניהו המושחת אינו רוצה שיוכרז כי הוא במצב נבצרות בשעות בהן הוא מעיד כנאשם פלילי. למה? והרי הוא מסכים כאשר מנתחים את גופו ומעביר את השרביט לרע ממנו יריב לוין. ברור למה. כי בעת הניתוח או התקנת קוצב לב או מכשיר לשיתון אין הוא יכול לקום וללכת לפני תום המלאכה הרפואית.

ואילו אם ייאלץ לכבד את החוק ויגיע להעיד בבית המשפט, ולא יהיה במעמד זמני של נבצר, הוא עשוי לביים קריאה ביטחונית דחופה (למשל מגנרל כץ) ולנטוש את העדות מיד בתחילתה. זו המזימה, לבד מכך שלא יניח ללוין להיות המשבש היחיד של מערכת המשפט.

- משה (בוגי) יעלון הציג טיעון נכון בראיון מעניין עם ירון אברהם, אבל לא שייף את ניסוחיו. זו המציאות: נתניהו מכין את ישראל לשליטה קבועה ברצועת עזה. זה אסון. לצורך זה הוא מאפשר צעדים שהם לגיטימיים כל עוד מדובר במערכה צבאית צודקת, אבל הם בבחינת פשעי מלחמה אם מדובר בכיבוש קבע.

כאשר איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' מתבטאים בזכות הגירת הפלשתינים מביתם ומארצם זה אכן "טיהור אתני" גם אם אינו עונה על ההגדרה שהביא אברהם (מניין? והאם היא מוסכמת על חוקרי היסטוריה ומדע המדינה?) וכשנתניהו אינו שולל זאת כי אז "שתיקה - כהודאה", כלומר הוא מצטרף ואחראי לעמדתם.

- תודה לעומרי אסנהיים על סדרה מצויינת על המו"לים של העיתונות בישראל שחטאו והחטיאו עם בנימין נתניהו, ובמידה מסוימת גם עם אריאל שרון ואהוד אולמרט. זה פרק מן העבר והוא חי וטרי ומאיים גם במבנהו העדכני בימים אלה. הממשלה המרושעת באמצעות ד"ר שלמה קרעי מבטאת את הדיקטטורה במירבה, ואני מציע כאן למחנה הדמוקרטי לשקול צעד לפיו אם יפורק התאגיד הציבורי נלך בדרכו של אייבי נתן (מי זוכר?) ונקים אותו מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. גלסנוסט.

- מפרטי לציבורי: נכדתי אביגיל הציעה לקרוא ביחד את "שירה" לש"י עגנון, אותו קראתי בהנאה רבה לפני יותר מ-50 שנים. זה עניין פרטי ולא הייתי מפרסמו כאן לולא החלק השני. בחלק השני של הספר, פרק י"ב, עמודים 246-244 מדברת גיבורת הסיפור "שירה" בתיעוב הראוי על החרדים והעצלים והבטלנים כאילו כתב את הדברים חתן פרס נובל לספרות השבוע. אם יש לכם את "שירה" בבית - קראו פרוזה שמתנגנת היטב באוזניים.