סוריה וישראל: לא תכננו, לא ביצענו, לא ניצחנו

ובכל מקרה, השאלה אם אירן הוכתה, אם הציר האירני נחלש, אינה השאלה היחידה שקובעת אם כן או לא צריך לחגוג את מה שמתחולל בסוריה. לצידה עומדת שאלת היום שאחרי בסוריה. אפשרות אחת: מדינה מתפקדת, מסודרת, בשליטת גורמים סונים. זו האפשרות הנוחה שנראית פחות סבירה, לפחות בטווח הקצר. אפשרות שניה: מדינה מתפקדת אבל קיצונית ועוינת מאוד. מחרחרת מדון, מחפשת מדון. זה אומר עוד מלחמה, עוד אתגר, בגבול שהיה בסך הכל שקט. אפשרות שלישית, אולי הסבירה ביותר על-פי ניסיון העבר: כאוס, מלחמת כנופיות, העדר שלטון מרכזי, כניסת קבוצות קיצוניות. תסריט לוב. תסריט אפגניסטן בתקופות מסוימות. תסריט עירק. תסריט סומליה. תסריט לבנון. תסריט תימן. במקרה כזה, ישראל תצטרך לדאוג רק לדבר אחד, שהכאוס לא יחלחל אליה. קל לומר, לא תמיד קל לעשות. ואפשר להוסיף לתסריט הזה את האפשרות של ערעור הגבול הסורי ירדני, של כניסת כוחות מערבה מהגבול הסורי-עירקי, ועוד שלל מתנות קטנות.

והנה עוד חצי דאגה: הטורקים התחזקו. זו לא בשורה משמחת. נכון, טורקיה איננה אויבת מרה ומסוכנת וקיצונית כמו אירן, אבל גם היא לא מדינה שלישראל יש עניין שתתחזק. השפעתה האפשרית בתוככי סוריה מקרבת גם אותה לגבול ישראל. ניסיון העבר הקרוב מלמד שלטורקים אין קושי לתמוך בקבוצות קיצוניות ואלימות, כמו חמאס בעזה. וכפי שכתבו גליה לינדנשטראוס ורמי דניאל, "לא נראה שבטורקיה נערכת חשיבה מחדש על יחסיה עם חמאס בעקבות המלחמה - להפך, ניכרים רק אמירות ומעשים שמראים שטורקיה תתקשה לקבל תרחיש שבו סיום המלחמה יהיה קשור בהבסה מוחלטת של חמאס". טורקיה, כתבו, עושה זאת תוך התעלמות מעמדת "מדינות רבות באירופה ובמזרח התיכון". מדוע? משום שטורקיה, שלא כמו סוריה, גם בימי יציבותה הנשכחים, היא חצי אימפריה. היא מתנהלת בביטחון של חצי אימפריה, ובעצמאות של חצי אימפריה. לישראל נוח יותר עם שכנות שאינן אימפריות.

הסיכום אינו פסימי, גם אינו אופטימי. הסיכום זהיר. דבר לא מתוכנן קרה במזרח התיכון. דיקטטור רצחני נפל לפתע מכסאו. אפשר לשמוח על כך שזהו גורלם של דיקטטורים. אפשר לציין במקביל שהדיקטטור הספציפי הזה החזיק מעמד לא מעט שנים, לאחר אביו שהחזיק לא מעט שנים. אורך הקדנציה הממוצעת של קיסר רומאי היה כעשור. בשאר אסד היה קיסר סוריה למשך כמעט רבע מאה. יותר מטיבריוס. יותר מאדריאנוס. יותר ממרקוס אורליוס. ייתכן שאחריו תבוא מלחמת אזרחים ארוכה, ואז יעלה קיסר חדש, ותפתח שושלת חדשה. ייתכן שאחריו לא תהיה יותר סוריה. לישראל יש יכולת מסוימת להשפיע על התוצאה, אבל זו תהיה יכולת מוגבלת. כפי שלא עלה בידה להנדס את לבנון, או להנדס את השלטון העצמי הפלשתיני, או להנדס את עזה, היא לא תוכל להנדס את סוריה. אבל להמשיך לחגוג תוכל. צריך לקוות שתוכל.