ועדת חקירה ממלכתית לא בכל מחיר

הדרישה לכינונה של ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מחדל 7 באוקטובר 2023 מתעצמת לא רק בשיח הציבורי אלא גם בקרב בכירים במערכת המשפט. מטבע הדברים, סוגיה זו נוכחת בפרופיל גבוה גם בזירה הפוליטית והופכת ל"תפוח אדמה לוהט" בהתכתשות בין האופוזיציה לבין הקואליציה.

הארגומנטציה המנחה את מחייבי ועדת החקירה הממלכתית נדרשת לגזירה שווה בין מחדל מלחמת יום הכיפורים מ-1973, שהותיר בהוויה הישראלית צלקת עמוקה שטרם הגלידה, לבין הכשל הקולוסאלי של אוקטובר 2013, ובמשתמע, על משקל קל וחומר, משעה שאסון 7 באוקטובר מאפיל על ההפתעה האסטרטגית של 1973, הרי שוועדת חקירה ממלכתית עכשיו, היא המכניזם האולטימטיבי לחשיפת מלוא האמת בהקשר למה שהתרחש באותו יום מר ונמהר.

הוויכוח הציבורי-פוליטי הסוער לגבי צביונה של ועדת החקירה

למותר לציין כי קיימת מידה של קונצנזוס בקרב החברה הישראלית בדבר ההכרח בניהולה של חקירה אובייקטיבית ואמינה לאסון 7 באוקטובר, אולם המחלוקת הנוקבת מתייחסת לצביונה של ועדת החקירה שתוקם. שלא במקרה ניתן להצביע על מתאם בין מצדדי ועדת החקירה הממלכתית לבין חוגי האופוזיציה והמחאה, אל מול עמדת הממשלה וגורמים בימין הפוליטי הנוטים לעבר כינונה של ועדת חקירה שתהיה בלתי תלויה ברשות השופטת.

על כן אין תמה שמתנגדי הממשלה מטמיעים בדעת הקהל מסר לפיו הדרג המדיני מעוניין לכונן ועדת חקירה פוליטית ומוטה, באופן שתרחיק עדות ממחדלי ההנהגה שבמשמרת שלה אירע האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. יש להודות שארגומנט זה מחלחל בתודעה הציבורית ונתפס כהגיוני, ומכאן שרעיון ועדת החקירה הממלכתית צובר אמפליפיקציה ומייצר סוג של לחץ, שלא לומר אילוץ, על מקבלי ההחלטות בהקשר זה.

קמפיין מתוכנן ומתוזמר - ועדת חקירה ממלכתית בכל מחיר!

אל סנטימנט זה מצטרף קמפיין נמרץ של משפחות חטופים וחללי צה"ל בקריאה מפורשת להקמתה ללא דיחוי של ועדת חקירה ממלכתית, ובקביעה כי "לא תיתכן שעדה אחרת שבה הנחקרים ימנו את החוקרים. הוועדה צריכה לחקור לפחות 15 שנים אחורה גורמים מהמערכת הביטחונית והמדינית גם כאלה שאינם בעלי תפקידים היום ואלו שהיו במוקדי קבלת ההחלטות ולא היו בתפקיד ב-7.10. אנו מבקשים את חקר האמת על-מנת למנוע את האסון הבא. אין כאן שום עניין פוליטי אלא צדק והפקת לקחים בלבד".

מגמה דומה משתמעת מסקרי דעת קהל המתפרסמים בערוצי תקשורת המיינסטרים, אשר אמורים לשקף את הלכי הרוח הדומיננטיים בשיח הציבורי, אולם מתקיים ספק אם חלקים גדולים בציבור מודעים ומסוגלים להבחין בין הניואנסים המבדילים בין מאפייני ועדות החקירה השונות. גם כאן דומה כי אנו עדים לסוג של "תגובה פבלובית" העוינת את הממשלה, ואין זה משנה מהי הסוגיה שעל הפרק...

מן הראוי להזכיר כי לאחר מלחמת לבנון השנייה (2006) החליט ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט לכונן "ועדת בדיקה ממשלתית", שנודעה לימים כ"ועדת וינוגראד", שאת הרכבה קבעה הממשלה שבראשותו, ומרבית המלצותיה התקבלו ויושמו בסוג של הסכמה כללית. הנפקא מינא העולה מכך הוא שהחתירה לחקר האמת אינה בהכרח פררוגטיבה השמורה לוועדת חקירה ממלכתית, אלא אמורה להיות תוצר מתבקש של אינטגריטי נטול פניות של חברי ועדת חקירה שיוחלט על כינונה.

מכל מקום בנקודת הזמן הנוכחית ניכר כי ראשי האופוזיציה כמו גם היועצת המשפטית לממשלה, מתבצרים בדבקות נחרצת למנגנון ועדת החקירה הממלכתית. כך למשל צוטטה היועמ"שית במכתב ששיגרה לראש הממשלה (ב-6 ביוני 2024): "עמדתנו המקצועית היא כי ועדת חקירה ממלכתית היא המנגנון החוקי המתאים לבחינת סוגיות בהיקף ובמידת החשיבות הלאומית של אירועי מלחמת חרבות ברזל. ועדת חקירה היא האמצעי המיטבי להתמודדות עם הסיכונים הנוכחיים במישור המשפטי הבינלאומי, שאם יתגשמו עלולים להוביל לפגיעה משמעתית באינטרסים של המדינה וכמובן בראש הממשלה ובשר הביטחון באופן אישי, וייתכן שאף בגורמים נוספים".

השר לשעבר ח"כ בני גנץ מתח לאחרונה (11 בדצמבר) ביקורת נוקבת על הממשלה בהקשר זה והאשימה בניסיון לטייח "כדי לברוח מאחריות, וזו מכירת ביטחון המדינה למען צרכים פוליטיים. העם שלנו לא טיפש, הוא מבין בדיוק מה אתם מנסים לעשות. לא יעזור לכם, רואים את הצביעות. רואים שאתם מוכנים לפרק את החברה הישראלית בגלל תאוות שלטון וזו בדיוק הסיבה שחייבים ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה ולא ועדה מטעם. שבעה באוקטובר זה אירוע ענק בקנה מידה היסטורי. הטבח לא יכול לעבור טיוח. חקירה של אירוע בסדר גודל כזה מחייבת ועדה מסודרת ומוגדרת לפי חוק, שיש לה מומחיות, את הזמן ואת תשתית הידע והמשאבים לחקור. ועדת חקירה ממלכתית היא המנגנון היחידי שקיים כדי לחקור זאת".

עמדתה הנוכחית של הממשלה כפי שהשתקפה מדבריו של השר המקשר בין הממשלה לכנסת, דוד אמסלם גורסת כי "צריך להקים ועדת חקירה פריטטית, אמיתית". השר אמסלם התפלמס עם האופוזיציה וסנט בה כי "הם [חברי האופוזיציה] מבינים לבד שהשופטים מונחים בקבוצה פה, של צד אחד". לכן, לדבריו: "אנו לא נקים ועדת חקירה ממלכתית. אנו נקים ועדת חקירה של העם, הגונה, ישרה שבסופו של דבר תחקור את כל האמת, כולל השופטים".

סוגיית מפתח טמונה במנדט שייקבע לעבודת הוועדה

כך או אחרת, מה שעשוי להשפיע על קביעת צביונה של ועדת החקירה שתוקם יהיה המנדט שייקבע לעבודתה, כלומר כתב המינוי שישרטט את מרחב מיקוד פעילותה של הוועדה ויתחם את הנתיב שבו תתנהל. לגופם של הדברים, אם נידרש למנדט של "ועדת אגרנט" הרי שבכוונת מכוון הוגדר לה על-ידי הממשלה מנדט מצומצם, שמיקד אותה בחקר הכשל וההפתעה המודיעיניים (כלומר השבוע שקדם למלחמה) ושני ימי הלחימה הראשונים, בלשון כתב המנדט "לחקור את הימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים וכוונת האויב לפתוח במלחמה את היערכות הגורמים הצבאיים והאזרחיים למלחמה ואת ימי הקרב הראשונים".

היה טמון בכך יתרון מהותי, הן בהיבט יעילות העבודה ובעיקר בתהליך הפקת הלקחים ויישום ההמלצות בתוך פרק זמן קצר. חשוב להדגיש בהקשר זה כי דוח הביניים של "ועדת אגרנט" הונח על שולחן הממשלה ב-1 באפריל 1974, כחמישה חודשים מתחילת עבודתה. בכך אפשרה הוועדה למערכת הביטחון להשתקם בלוח זמנים קצר ולהיערך לקראת האתגרים שניצבו בפניה.

ובחזרה למחדל 7 באוקטובר; הדילמה שתעמוד בפני הממשלה בהקשר למנדט שיינתן לוועדת חקירה שיוחלט על הקמתה, תהיה האם לחקור את שורשי המדיניות הישראלית כלפי רצועת עזה מאז "ההינתקות" ב-2005 ובהמשך לכך עליית חמאס לשלטון ברצועת עזה (2007) וגיבוש הקונספציה המדינית-ביטחונית כלפי גזרה זו, או לחלופין להתמקד בחקירת אירועי ליל ה-7-6 לאוקטובר 2023 באופן ממוקד, שהרי המדובר באירוע פורענות במאפיינים תנ"כיים של ממש.

הנחת העבודה היא כי צלילה אין סופית אל נבכי ההיסטוריה בהקשר לעיצוב המדיניות כלפי תנועת חמאס ברצועת עזה תהיה כרוכה במלאכה אינסופית כמעט, הן בהתייחס לגביית עדויות והן בכל הנוגע להיחשפות מליאה לפרוטוקולים ומסמכים נלווים. סביר כי מנדט מורחב כזה ישעבד הן את חברי ועדת החקירה והן את הצדדים הנחקרים להשקעת מאמצים בלתי נדלים ועתירי זמן, לא בהכרח לתכלית מועילה.

ההיגיון הטמון בהתמקדות בחקר תעלומת ליל ה-6-7 באוקטובר

מנגד, ברי כי הצורך הבוער המעסיק כל אזרח בישראל, ובפרט את משפחות החללים, החטופים ותושבי עוטף עזה, הוא חשיפת האמת לאמיתה מאחורי הכשל הקולוסאלי של 7 באוקטובר 2023. שאלות המפתח בהקשר זה ימקדו תשומת לב לעובדת העדר הפקת התרעה מודיעינית שהייתה יכולה לשנות מן היסוד את נסיבות מתקפת הפתע של חמאס, וכדבר הנובע מכך, שאלת המפתח, היכן היה צה"ל בבוקר חג שמחת תורה?

בהנחה שחפצי חיים אנחנו ומתקיימת במערכת הביטחון כוונה רצינית להפקת לקחים מקצועיים וארגוניים מהכשלים הבלתי נתפסים של 7 באוקטובר, הרי שמתבקשת הסכמה של כל הצדדים, הפוליטיים והמשפטיים, באשר למנדט שינחה את עבודת ועדת החקירה, דהיינו - הפנמה שיש למקד את החקירה באירועי הלילה של ה-7-6 באוקטובר בפן המודיעיני ויום 7 באוקטובר בפן האג"מי-מבצעי.

מתווה כזה, לא רק שיפנה זרקור בוהק את מכלול האירועים במערכת המודיעינית והמבצעית הישראלית, אלא שיאפשר סריקה במסרקות ברזל של כל תג ופסיק, הן בהתייחס לסל הסימנים המעידים שהתקבלו בשעות שלפני פלישת חמאס לשטח ישראל, ולא פחות מכך בכל הנוגע לקבלת ההחלטות בדרג הצבאי-ביטחוני באותו לילה הרה גורל.

פיצוח "האניגמה" שעדיין מטילה צל כבד על תמונת האמת לגבי אירועי אותו לילה גורלי, היא סוג של MUST (כורח), לכל הדעות. חשיפת האמת תוכל גם לשים קץ למגוון תיאוריות קונספירציה המרעילות את האווירה בתוככי החברה הישראלית, ותאפשר היערכות בלוח זמנים קצר יחסית ליישום לקחים מתחייבים במערכת הצבאית-ביטחונית. סילוק הספקות בהקשר זה יתרום במידה רבה למגמות של איחוי קרעים בתוכנו ולתהליך של הפגת מתחים המעיבים על האינטראקציה היומיומית של כולנו.

דרישת האופוזיציה לוועדת חקירה ממלכתית נובעת ממניע פוליטי

על אף האמור לעיל, המשקף ראייה אופטימית או שמא נאיבית משהו, ייתכן שבגישת ה"איפכא מסתברא" יתחוור כי כאשר האופוזיציה מתעקשת בכל מאודה על כינונה של ועדת חקירה ממלכתית ואין בלתה, הרי שכוונתה האמיתית היא שיינתן לוועדה מנדט מורחב לחקר התנהלות ממשלות ישראל לדורותיהן מול רצועת עזה, בדגש למחוללי הקונספציה. עיסוק "היסטורי" מעין זה עלול לדחוק הצידה את המיקוד בסוגיה הבוערת ביותר, קרי - אירועי ליל ה-7-6 באוקטובר 2023. במלים אחרות, כוונת האופוזיציה היא לתעל את עבודת ועדת החקירה להתמקדות בממד אחריותו הישירה של הדרג המדיני ולגמד את משקלו של המחדל המודיעיני-צבאי המובהק, באסון הנורא שפקד את מדינת ישראל. האם האופוזיציה באה בידיים נקיות בסוגיה זו? מסופקני.

חשיפת האמת היא אפוא, צו השעה, וראוי שכל מרכיבי הקשת הפוליטית בישראל יתנו דעתם לצורך הדחוף והחיוני להסיר סופסוף את העננה הרובצת מעל אירועי ליל ה-7-6 באוקטובר; ההתמקדות בהורתה של הקונספציה עלולה אפוא להסיט את הפוקוס של עבודת הוועדה מהצורך המובהק להתמקדות חודרנית בכשל הממוקד. את תפקוד הדרג המדיני יהיה ניתן לחקור כמהלך המשכי שאינו תלוי בהכרח בכשל המודיעיני-מבצעי.