מבט אחר על מדינת היהודים

נתחיל בברור מאליו ליהודים יש זכות מלאה לחיות כאן בישראל, במולדתו לאחר דורות של רדיפות וניסיונות חוזרים ונשנים לחסלו. זו זכות מוסרית שהוכרה על-ידי מרבית מדינות העולם, כולל מצרים וירדן השכנות שלנו.

המלחמות והמאבקים על קיומנו היו מלחמות צודקות מנקודת המבט שלנו ואסון עבור הפלשתינים שגרו כאן מאז ומתמיד וכאלה שהיגרו עם השנים. גם אנחנו היגרנו מקצוות תבל, אך ההגירה היהודית הייתה בעיקרה מכורח ולא מרצון. כורח להמלט מרדיפות והשמדה. קשה לנו כיהודים להבין את אלה שזועקים בכל מקום שמזדמן להם בעיקר בחו"ל "שחררו את פלשטין" או ססמאות אחרת "מהנהר עד הים". באופן עקרוני הם אומרים זאת מתוך דאגה לפלשתינים שגרים ביהודה ושומרון ובעזה ובגולה.

חשוב להתעמק בתוכן ולהבין למה הם מתכוונים במילים "שחררו את פלשטין". האם לאפשר הקמת מדינה פלשטינית לצד מדינת ישראל? הייתי מקבל את הטענה הזאת אלמלא באותה נשימה הם מדברים על מדינה מהירדן ועד לים, זאת אומרת הפיכת כל השטח כולל מדינת ישראל למדינה פלשטינית. הקריאה הזאת דומה להפליא לקריאה של הימין הישראלי העכשווי, שמבקש לספח את יהודה ושומרון וחבל עזה לישראל ולהרחיב כך את גבולותיה של מדינת היהודים.

אכן, מלחמת ששת הימים פתחה את התיאבון היהודי ואת החלום הישן על ארץ האבות שבה חברון, ירושלים השלמה ושכם הן ערים יהודיות וכך גם כל הכפרים החדשים שהוקמו מאז 1967. ההינתקות מחבל עזה ריסקה את החלום עד מתקפת החמאס באוקטובר 2023.
מתקפה שנתפשת כהוכחה מבחינתם שעזה חייבת להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

החלום הפלשתיני התעורר בשלבים מאוחרים, אולי אחרי מלחמת השחרור אז גורשו רבים מהם מהבתים ומהשטחים שהפכו בסופו של דבר למדינת ישראל הריבונית. אני מדבר על חלום פלשתיני שכן הם לא ממש פעלו להקמת מדינה ערבית כפי שסוכם בהסכמי שביתת הנשק. דומה שהשינוי המהותי בתפישה שלהם הגיע אחרי ששת הימים כשהבינו שיש יהודים שרוצים לנשלם גם מבתיהם בשטחים שנכבשו על-ידי צה"ל.

אפשר לומר בזהירות שתנועת ההתנחלות היהודית חיזקה אצל הפלשתינים את התודעה שהם זקוקים יותר מכל למנהל עצמי. כשהבינו שזה לא ילך, נפתחה למעשה הדלת לאלימות אינטנסיבית פי כמה מזו שהייתה לפני 1967 של ארגונים כמו הפתח, וככל שישראל התנגדה לתהליך הם החריפו את הפיגועים. ישראל לא רצתה לפתור את הבעיה ונתנה לשטח להכתיב את המציאות, פיגועים מדממים ותגובות עזות באופן פרטני ובמבצעים מתוכננים שגלשו גם לדרום לבנון. חייבים לציין שיש גם התארגנוית אזרחיות יהודיות שמנסות לפעול ביהודה ושומרון אבל מרוסנות עד כמה שניתן על-ידי צה"ל. גם הרשות הפלשתינית מנסה לרסן אך בעצימות שונה.

ובכל זאת חייבים לציין שהפלשתינים הקיצוניים, אלה שחברים בארגוני טרור (למרות שהם מגדירים עצמם כארגוני שחרור לאומי) לא בחלו ולא בוחלים בשום אמצעי לפגוע בעיקר באזרחים, אם באמצעים פשוטים כמו דקירות וירי ועד הפעלת מטעני נפץ וטבח כפי שהיה באוקטובר. הפלשתינים מנסים לטעון שישראל טובחת באזרחים באמצעים אחרים. נושא שנוי במחלוקת שהוביל את ישראל לבית המשפט בהאג. הנושא שנוי במחלוקת שכן ישראל פוגעת באזרחים בלי כוונת מכוון אלא בשל הסמיכות של נושאי נשק שמסתתרים בחסותם. זוהי תופעה מוכרת עוד מימי המרדפים בבקעה בשנות השבעים.

התיאור המפורט נועד לשרטט תהליך מורכב שמחייב חשיבה מחודשת שמטרתה לעצור את מכונת ההרג. בכל פעם שישראל נקלעת למצוקה הנטייה לחפש את האשם ביהירות הצבא והדרג המדיני, בחוסר נחישות ועוד ועוד. הכל נכון אבל ישראל מאז מלחמת השחרור חוששת מהסדרי קבע שיקבעו את גבולותיה אחת ולתמיד. גם אם זה לא נאמר, אי-קבלת החלטות בעניין זה הפכה להחלטה שאין לשנותה ולראיה החקיקה לשעת חירום שנובעת מאותה פקודה מנדטורית שמגדירה את ישראל כמדינה במצב חירום. מאז היווסדה ישראל נמצאת במצב חירום תמידי וזו העדות שאפשר לפרשה כתפישה של מדינה צעירה שחייבת לבסס את ביטחונה. אבל גם אם נקבל זאת עולה השאלה למה מדינה מתועשת ומתקדם זקוקה לחוקי חירום.

מה אני מציע? גם אני מאמין בכל לב שלעם היהודי אין מדינה אחרת, רק מדינת ישראל. ממשלת ישראל חייבת לסגור כאן ועכשיו את סוגיית החטופות והחטופים, להחזירם הביתה. חשוב שנכנס למשא-ומתן תוך ביסוס בריתות עם המדינות כמו מצרים, ירדן, סעודיה וכל מדינה ערבית שתהיה נכונה לעשות זאת ולהכריז על גבולות הקבע של מדינת ישראל. הקמת מדינה פלשתינית, היא בעיה של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, שחייבים למצוא הנהגה פרגמטית שאוספת את כלי הנשק של הארגונים ומכריזה על מדינה דמוקרטית, שמכירה בזכותם של היהודים למדינה עצמאית. החיבור בין יהודה ושומרון לחבל עזה היה בעייתי מאז ומתמיד שכן אין גשר יבשתי ביניהם. ייתכן שבעתיד הבעיה הזאת תהיה פשוטה לפתרון כשהצדדים יניחו את נשקם ויחיו ביחסי שכנות טובה.

לצד התהליך הזה גם כאן בישראל אנחנו מחויבים בתהליך של הסדרת הגבולות ופרידה לשלום מהמחשבה שנוכל לשלוט במיליוני אזרחים שרוצים להשתחרר מעול השלטון הישראלי. מנקודת זמן זו גם המערכת הפוליטית תתארגן סביב אידאולוגיות חברתיות - האם נשאר מדינה שבה האורתודוקסיה שולטת? האם נהיה מדינה שבה יש הפרדה ברורה בין דת למדינה? כשהנושא הפלשתיני ירד מהפרק, הנושאים האלה יעסיקו אותנו וכדאי להערך לכך כדי להגיע לטוב משותף.