מכתב גלוי לאיתמר בן-גביר

אין לי היכרות אישית איתך ומלבד פגישה אחת במשרדך בהיותך עורך דין מתחיל אינני יכול לומר שאני מכירך באמת. כל שאני יודע עליך הוא ממעקב, ככל אזרח, אחרי מסע החיים שלך, כמובן - ככל שמדובר בדרכך הציבורית.

אפתח דווקא במחמאות. אין כל ספק שבתפקידך בממשלה הנוכחית עשית דברים מדהימים. אני אומר לכל מי שמוכן להקשיב שגם אם הגעת עד הלום רק כדי להסיר את חרפת ההתבזות והקייטנות של הרוצחים הערביים ב"בתי הכלא" - דיינו. שנים חווינו כולנו את ההשפלה הלאומית הקשה הזו שפצעה בכל יום מחדש את הלבבות תוך מתן פרס לטרור הברברי והרצחני ותוך שימת מדינת היהודים למשל ולשנינה בפי כל. באת, שינית, שברת את תקרת הזכוכית ועל כך יישר כוח עצום, מלווה בתודה ענקית מכל הלב.

באמתחתך עוד כמה הישגים לא מבוטלים, כדוגמת חלוקת הנשקים, הקמת מאות כיתות כוננות ועוד... העיקר מנקודת ראותי הוא שינוי רוח המפקד והטיית הספינה במשרד לביטחון פנים לכיוון חוף המבטחים של משילות יהודית, גאווה לאומית, צדק ליהודים וכל זה תוך קידום הביטחון.

אתה שותף ואולי אף שחקן בכיר, במשחק הפוליטי הישראלי. הקמת מפלגה ובה אנשים נהדרים וישרי דרך. לימור, אלמוג, צביקה ויצחק (כפול שניים). יהודים מעולים אחד אחד. ביחד הנכם עושים הרבה למען עם ישראל והוקרה רבה שלוחה לכולכם.

בעולם הזה, הפוליטי, קיימים אילוצים רבים - מאבקי כוח, משחקי אגו, משאים ומתנים ולעתים גם הכורח להתפשר - בבחינת ויתור בקרב אחד כדי להמשיך בהובלת המערכה כולה - עד להגשמת מלוא היעדים להם אתה מכוון. הדרך הזו פתלתלה, לעתים כוחנית, הרבה פעמים מלווה ברגשות סוערים ואף התנגשויות לא נעימות. וכאן, זו הפעם, הרחקת לכת, ייתכן שאתה כבר מבין זאת .....

התועלת הפוליטית אותה "השגת" באילוץ ראש הממשלה בנימין נתניהו כמו גם בעז ביסמוט, לקום ממיטת חולי ומשבעה כדי להצביע במליאה - היא אפס. היה זה "גול עצמי" מפואר שכפי שתיווכח במהרה, רק הסיג אותך לאחור. כמדומני שגם במבחן התוצאה המעשית לא השגת דבר על-ידי צעד פזיז, חסר התחשבות, נטול רחמנות יהודית ונוקשה.

מי כמוך מכיר את כללי המשחק. לאותה תוצאה בדיוק, אבל בדיוק, יכול היית להגיע גם על-ידי קיזוז שני האישים האלה, חברים לדרך ומשרתי האומה בעת הקשה הזו. יהודים רבים מספור, גם ממחננו הקדוש, ראו בעיניים כלות המסרבות להאמין את בנימין נתניהו ואת בעז ביסמוט בכנסת. האחרון - פנים נפולים, קרע של אבלות בחולצתו ושיער של אבלות מעטר את לחייו - כולו אומר צער ויגון - יושב במליאה כמי שכפאו בן-גביר.

הראשון - בנימין נתניהו, הנושא בעול העיקרי של מלחמת התקומה, מי שמתמודד נגד ממשל אמריקני עוין, מי שנאלץ להתייצב שלוש פעמים בשבוע בערכאות של גויים, מי שסובל עינוי דין "משפטי" מזה עשור, מי שמצליח לכפות דעתו על בכירי צה"ל ובזכותו אנחנו מנצחים, מי שהתקשורת משסה בו את כלביה על-מנת לקרעו לגזרים (אותו ואת משפחתו), מי שעומד בכל הלחצים כל השנים כאשר תחושת שליחות היסטורית, יש אומרים תנכ"ית - היא המניעה איותו - באיש הזה בחרת להתעמר ?!?

פחות מעשרים וארבע שעות לאחר ניתוח אילצת יהודי כזה, בן שבעים וחמש עד מאה ועשרים, להגיע כאוב וחולה להצבעות "סרק" במובן זה שהתוצאה הייתה ידועה מראש? וכי אין דרך אחרת? המצפון לא מייסר אותך?

כשלת כאן ובגדול. אינני יודע אם יש בך האומץ אך הדבר הנכון ביותר לעשות הוא חשבון נפש בעקבותיו תביע חרטה עמוקה וכנה תוך בקשת בליחה ומחילה משני האישים, מתומכיך הרבים (שהתמעטו כעת, אולי באופן דרמטי) ומעם ישראל כולו, יהודים רחמנים בני רחמנים שכואבים עד למאד את שראינו.