בימין מאוכזבים מטראמפ? כן, אבל לא בטוח שמופתעים

הציפיות הן מרכיב מפתח. כאשר אין ציפיות מהממשל - נניח, המקרה של ממשל ברק אובמה באמצע העשור הקודם - התנגדות למהלכים שלו באה באופן טבעי. לא תמיד היא אפשרית, לא תמיד היא מצליחה, אבל לנסות בוודאי שצריך. הציפיות הגבוהות מממשל טראמפ הן שמקשות הרבה יותר על ההחלטה להדוף את הלחצים שלו (שוב, בקרב ישראלים שמתנגדים מהותית לפרטי העסקה). ולכן עכשיו נשאל: כמה הציפיות באמת גבוהות?

התשובה קצת יותר מורכבת וקצת פחות חד-משמעית ממה שנדמה. בסקר המדד הישראלי של JPPI שמתפרסם השבוע, נשאלו כמה שאלות על טראמפ, לקראת כניסתו לתפקיד. שאלה אחת הייתה שאלה ישירה של שביעות רצון: "האם כישראלי/ת את/ה באופן כללי מרוצה או לא מרוצה מהעובדה שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב בארבע השנים הבאות?" 41% מהציבור "מאוד מרוצים", אבל צריך לקחת בחשבון שהנתון הזה מושפע מאוד מהשיעור הנמוך מאוד של ערבים שמאוד מרוצים מהבחירה בטראמפ (11%). בקרב היהודים 49% מרוצים מכך שטראמפ יהיה הנשיא, ועוד 20% "קצת מרוצים", ובסך-הכל כמעט שבעים אחוז שמרוצים מול כרבע שלא מרוצים (בקרב הערבים יותר מ-40% לא מרוצים, ועוד רבע "לא יודעים").

שאלה על מרוצות כללית היא שאלה של השוואה: כמה אתה מרוצה מהמצב שנוצר, לעומת האפשרות האחרת. מהי האפשרות האחרת? שקאמלה האריס הייתה נכנסת לבית הלבן. נדמה לי שעל השאלה הזאת התשובה שמעידה על שביעות רצון גבוהה נוגעת בין השאר לאלטרנטיבה. בהינתן האלטרנטיבה, הישראלים מאוד מרוצים. מקרב בוחרי הליכוד, 82% מאוד מרוצים. הציונות הדתית, 80% מאוד מרוצים. ש"ס, 88% מאוד מרוצים.

אבל כאשר נכנסים לשאלה הפרטנית של ציפיות מתגלה, כאמור, תמונה קצת יותר מורכבת. כן - הישראלים (היהודים) מרוצים מהעובדה שטראמפ הנשיא, אבל כמה אמון יש להם "שדונלד טראמפ יעשה את הדבר הנכון בטיפול בסוגיה הישראלית-פלשתינית?" כאן הגרף נוטה בחדות כלפי מטה: ל-13% בלבד יש "אמון רב" בנשיא הנכנס בסוגיה הזאת.

תאמרו: טוב, זה ברור. למרכז, לשמאל, לערבים, אין אמון רב בטראמפ בסוגיה הזאת, כי כל אלה מבינים שהוא עומד להגשים את החלומות של הימין!

זה נכון ולא נכון. כן - לימין יש אמון רב יותר בטראמפ מאשר למרכז ולשמאל ולערבים בכל סוגיה, כולל בסוגיה הפלשתינית. אבל לא - לימין אין אמון מרקיע שחקים בנשיא. וזה עוד לפני שנודע על הפעלת הלחצים בשאלת עסקת החטופים. שימו לב: 83% ממי שמגדירים את עצמם ימין אמרו שהם "מרוצים מאוד" מהכניסה של טראמפ לבית הלבן. אבל רק 32% אמרו מהם שיש להם "אמון רב" שהנשיא הנכנס "יעשה את הדבר הנכון בטיפול בסוגיה הישראלית-פלשתינית". ל-49% יש "אמון מסוים" בנשיא בסוגיה הזאת. מה ההבדל בין אמון רב לאמון מסוים? זה ההבדל בין מי שבטוח שהנשיא בצד שלו, לבין מי שנדמה לו שזה כך, או שהוא מקווה שזה כך, אבל שלוקח בחשבון גם אפשרות אחרת, בהכירו את הנפשות הפועלות.

שימו לב במיוחד למצביעי הציונות הדתית. כמעט 80 מצביעים של המפלגה השיבו לסקר. זה מספר לא מבוטל. לכמה מהם "אמון רב" בטראמפ בסוגיה הפלשתינית? התשובה: 18%. ל-65% מהם "אמון מסוים" בנשיא הנכנס. ל-10% "אין אמון" (בשאלה הזאת הוצעו שלוש דרגות אמון, והאפשרות "לא יודע/ת").

מה זה אומר? שהימין הישראלי אכן מאוכזב בחלקו מהעסקה שעל השולחן, ורואה בה התקפלות תחת לחץ. שהימין הישראלי אכן מאוכזב מעמדתו של טראמפ, ורואה בה סימן מדאיג למה שעוד עלול לבוא. וגם - שהימין הישראלי מופתע לרעה, אבל לא מוכה בתדהמה. מלכתחילה, התקוות שתלה בטראמפ היו תקוות עם כוכבית, תקוות עם סימן שאלה, תקוות שבצידן צרצור מטריד של חוסר ודאות. השאלה על טראמפ הוצגה במסגרת הסקר בתחילת החודש. ברור שיהיה מעניין להציג אותה שוב גם בסופו.