יצחק עמית טורף

רעייתי דואגת לי לקולטורה, במסגרת הקולטורה צפינו בסרט מרתק "עד שייצא עשן לבן" אשר מציג את תהליך בחירת האפיפיור על מורכבותו ותככיו, כפי שהם נראים מעיניו של ה"דיקן", שהוא משהו כמו יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של האפיפיור הבא.

מסקנה מרכזית שניתן להסיק מהסרט היא שלא נמצא לעולם מועמד שהוא נקי וזך, בכל אדם נמצא כתמים, וכגודל החיטוט והרכילות כן גם כמות האבק שתימצא בכיסו של כל מועמד, לאחר שנהפוך את מכנסיו וננער חזק חזק. בדיוק זה המצב עם יצחק עמית, אחד המועמדים לכהן כנשיא בית המשפט העליון.

הפרסומים בידיעות אחרונות על נקודות כשל של עמית בתיק אזרחי בו היה מעורב מטרידים לטעמי בעיקר משני היבטים:

1) השימוש של עמית בשמו הקודם.

2) העובדה שלא קוים סעיף 24 לחוק בתי המשפט הקובע: "שופט שהוא בעל דין בהליך אזרחי, יקבע נשיא בית המשפט העליון את בית המשפט אשר ידון בהליך", וזאת כי איש לא ידע, למעט יצחק עמית עצמו ובאי-כוחו, על חלקו בתיק ובאי-כוחו של עמית לא העלו את הנושא בפני הערכאה שדנה.

האם הביקורת על עמית עניינית או אינטרסנטית? אין לי ספק שהיא אינטרסנטית. לו היה עמית מועמדו של שר המשפטים, שר המשפטים לא היה עומד בדרכו.

האם תיק השוחד נגד ראש הממשלה ענייני או אינטרסנטי? אין לי ספק שהוא אינטרסנטי, לו נתניהו היה איש שמאל, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה לא היו מגישים נגדו כתב אישום באשמת שוחד.

צמרת מערכת המשפט משתמשת בכלי משפט כקרדום פוליטי לחפור בהם, ולכן אל תתפלא שהקרדום הזה הופך לבומרנג וחופר גם לכיוון השני.