לוח השנה

בשנתה ה-77 של מדינת ישראל ובפתח חודש אדר, וחג פורים שיגיע בעוד שבועיים, מצאתי לנכון להאיר על מגמה מעניינת במחשבת ישראל. באותו זמן, ומכיוונים פוליטיים מנוגדים, עולה קריאה להחזיר את לוח השנה העברי הקדום, שמבוסס על 364 ימים ועל סימטריה מתמטית יפה הבנויה על הספרה 7.

מצד שמאל מובילה את הקו הזה פרופ' רחל אליאור, פרופסור אמריטוס למחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית, שחקרה את מגילות ים המלח. ומצד ימין מוביל אל"ם במיל. רונן כהן, מי שכיהן כראש זירת טרור וסגן ראש חטיבת המחקר. כהן מגיע מהצד האמוני, קורא לחזור לתורת משה אותה הוא מכנה "תורה חכמה ופשוטה", ומבקר את חכמי חז"ל שהתרחקו מלשון התורה, הוסיפו וגרעו בדרך של פרשנות דברים שאין להם זכר בתורה (למשל, הפרדת בשר וחלב).

תפישותיו מזכירות את התפישות הדתיות של יוצאי אתיופיה, שלא הכירו את חז"ל ונותרו נאמנים לטקסט המקראי והכירו גם ספרים חיצוניים כמו את ספר חנוך ואת ספר היובלים. כהן סבור שחז"ל יצרו פשוט דת אחרת, וחלק מהחגים כמו פורים או חנוכה אינם באמת חגים דתיים. חגי ישראל האמיתיים לשיטתו מתחילים מהחודש הראשון לפי הלוח העברי הקדום - שבו חוגגים את הפסח, ועד לסוף החודש השביעי - סוכות.

לטעמי, הביקורת שכהן מטיח בחז"ל היא חריפה מדי. כשחרב בית המקדש, ההגמוניה הכהנית מבית צדוק (צדוק הכהן עוד מתקופת דוד המלך) איבדה את כוחה, והיא עברה ל"חכמים", כלומר לפרושים (מלשון "לפרש"). עם זאת, אני מסכים עם כהן - שכעת כשאנו מצויים כבר בארץ המובטחת מזה 77 שנים - הגיע הזמן לבחון מחדש חלק מההלכות ולחשוב על העקרונות שמופיעים בתורת משה (לשיטתו, היא כוללת גם את ספר יהושע שבעצם משלים את ההבטחה האלוהית בנוגע לארץ המובטחת לעם ישראל).

המהלך יכול לקרוץ גם לאנשי שמאל שחשים שאיבדו דרך וכיוון. התורה מדברת על עקרונות יפים של צדק חלוקתי סביב הספרה 7: שבת, שמיטה, ויובל. בעידן שבו קיימים פערים כה קיצוניים בין העשירים מאוד לבין מעמד הביניים והעניים, יש ערך בעשיית reset לפערים ולהניע תפישות הוגנות של צדק בתוך חברה קפיטליסטית. סתם מניח כאן חומר למחשבה.