מי משלם לך

לשכת ראש הממשלה משולה לקייטנה. כל מי שנכנס אליה מרגיש את החופש לעשות ככל העולה על רוחו. באים, מסתובבים, מדברים, צוחקים, שותים קצת, שוב מדברים, ובסופו של יום הולכים הביתה. לא עושים כלום, לא יודעים כלום, לא זוכרים כלום, לא אחראים לכלום, וכל אחד מקבל את שכרו ממקור אחר. זה הכיף הכי גדול בקייטנה שנקרא לה למשל לשכת רה"מ. חלק מהעובדים מקבל את שכרו ממשרד הכלכלה, חלק ממשרד החוץ, חלק מקטר, חלק מבנק ישראל.

כידוע, ישראלים לא אוהבים לדבר על המשכורת שלהם ובטח לא על מי שמשלם להם. הם יודעים, שאין שתי משכורות זהות, אפילו כאשר עובדים בדיוק באותה משרה, אותו משך זמן, וגם כל היתר זהה. ככה זה. למנהלים יש שליטה מלאה על השכר. אז למה לרדת נמוך כל כך ולשאול את פלדשטיין למשל, תגיד פלדי, מי משלם לך את שכרך? וגם את אוריך, אוריכי, מי משלם לך?

הסיכוי שהם יענו זה לזה, או למישהו אחר, נמוך מאוד. איש לא רוצה להרגיש פראייר מול חברו. אז מה עושים? כל אחד מחפש מקורות נוספים כדי להגדיל את הבסיס הקיומי שלו. וכאשר מדובר בכסף, אין לישראלי שום גבול. במקום להרגיש או להיות פראייר, הוא יהיה מוכן בכל מחיר לעבוד במשרד ראש הממשלה, כי שם מקבלים שלמונים ממדינת אויב, וכאשר מגיעים לפני השופט טוענים שלא רואים בכך שום בעיה.

לשמחתי, יש עדיין במדינה כאלו שהמדינה יקרה להם, והם יודעים כיצד לנהוג על-מנת שלא לעבור על החוק. איך צועקים בהפגנות? בושה! בושה! בושה! גם לאירוע זה המילה בושה הפכה לנדושה.