על ארבע בנות וארבעה בנים דיברה תורה

אנחנו ערב חג החובק בחובו את אחד מנדבכי הקיומיות שלנו כעם, שמתבטא בכמיהתנו למימוש חיי חרות בארצנו, בארץ ציון ירושלים. השנה לא יהיה חג של חרות לילדות עלמא ורונית מירן, שאבא שלהן עמרי נגזלה ממנו חרותו. הוא שנה וחצי כבול בשלשלאות, מורעב ומעונה, וחי חיי עבדות בחשיכה של עזה תחתית לאחר שנחטף מבית המקדש בנחל עוז, שכלי הקודש שלו הם - עֲבוֹדָה קָשָׁה ואהבת אדמה שהפכה אדמת מדבר לכרי דשא.

השנה נסב לשולחן הסדר ונקרא בהגדה, שהיא סיפור נפלא של זיכרון היסטורי, שנבנה נדבך אחר נדבך תוך תיאור הגיבוש והמעבר ממשפחה שירדה מארץ ישראל למצרים מפאת הרעב בארץ, לעם שיוצא מעבדות מצרים לחיי חרות בארץ ישראל.

מן הראוי לנסות לבחון, האם בעת קריאת סיפור ההגדה, באו לידי ביטוי כל הקולות בעם. האם קולן של הנשים, קולה של אימא שלנו קיבל ביטוי הולם, כשאנחנו כל בני המשפחה מסבים לשולחן לקרוא את הסיפור שנצטווינו בספר שמות פרק י"ב, פסוק כ"ד לשומרו - "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחֹק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם". התורה מצווה על שמירת זיכרון היציאה ממצרים עוד טרם התרחשותה. הזיכרון חשוב והוא מְקוּדם בסיפור לפני תיאור המאורעות של היציאה מעבדות לחרות.

התורה פונה אלינו להזין את הזיכרון ההיסטורי. לכן אנחנו מתכנסים כל שנה ומבקשים ללמוד את סיפור חוויות היציאה מעבדות לחרות ולהזין מחדש את הזיכרון ההיסטורי הנדיר של יציאה מחיי עבדות במצרים לחיי חרות בארצנו, ארץ ישראל. תמורות היסטריות מחייבות אותנו לחזור ולבחון, האם הצלחנו במשימה, שכל הקולות בעם ישראל באו לידי ביטוי בסיפור ההגדה. מעצבי הסיפור היטיבו לספר על ארבעה בנים. האם אין מקום לבחון הוספת קולות של ארבע בנות - ארבע נשים?

החובה לתת ביטוי לכל הקולות מאתגרת אותנו להעמיד לצד המדרש על ארבעת הבנים גם את מדרש ארבע הבנות. סיפור ההגדה נשען על החובה "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". מצער, שבמרכז נמצא רק האב. מדוע נפקד מקומה של האם, שיש לה חלק משמעותי בהכנות לחג? איפה אֵם המשפחה. איפה וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ? נזכיר לראשונה את התצפיתניות הלוחמות לחרות ישראל, ששילמו מחיר יקר עקב מחדל של רשויות מדיניות וצבאיות.

בין שלל דמויות נשיות במקרא אני בחרתי את הדמות הנשית הראשונה, אותה אבקש לשלב בסיפור ההגדה והיא תמר אשת ער "כְּאִשָּׁה הָאַמִּיצָה עֲלֶיהָ דִּבְּרָה תּוֹרָה". אלמנה שנואשה מקיום הבטחת יהודה, אבי בעלה שנפטר, לאפשר לה לבנות את חייה מחדש על-פי הדין המקובל. היא לוקחת את גורלה בידיה ונאבקת נגד כל הסיכויים על זכויותיה. היא נאבקת נגד אטימות חברה פטריאכלית.

במאבקה היא משתמשת בחולשות של חמהּ. היא משיגה את הצדק כשכל אמצעי כשר בעיניה. היא מסתכנת בעלייה על המוקד כלשון פסיקתו של יהודה - "...הוֹצִיאוּהַ וְתִשָּׁרֵף". (בראשית ל"ח, פס' כ"ד) תמר ראויה לעלות על שולן הסדר כקול אחר, קול צלול הבוקע מארבע בנות מול ארבעה בנים. היא מסמלת נחישות במאבקה להגשמת מאווייה לזכות בחוויה להיות אם לילד.

בהתנהלות אמיצה היא מקעקעת אטימות ואלימות הרואים בה כמי ש"זָנְתָה הָרָה לְִזנוּנִים". (בראשית ל"ח, פס' כ"ד) דמותה הנשית ראויה לעלות בדיון בחוג המשפחה בסדר פסח אל מול ארבעת הבנים. היא משדרת עוצמה וכנות, משתמשת בכוחה וגם יודעת לרסנו ולאפקו. יהודה ממרום פסגת גבריות נוקשה מגיע לכלל הודאה בחטא, רק עקב מאבק נחוש של אישה, שהחליטה לא להתכופף מול השררה. לפנינו מופת של אישה, הנלחמת באומץ את מלחמתה לחיים. ראוי לתת לה מקום של כבוד בטקס סדר הפסח.

רבות הנשים שראוי להעלותן מנבכי השכחה, כמו רצפה בת איה, סמל לְאִמָּהוּת אמיצה הלוחמת לשמירת כבוד בניה המומתים אל מול זדון לב של דויד המלך, שציווה שגוויות בניה יישארו תלויות על העץ. ישנה הצדקה לתת מקום נרחב בסיפור הפסח לנשים אמיצות כמו המיילדות פועה ושפרה, שציוויי קדושת החיים הנחו אותן להפר צו של המלכות לרמוס את החיים. מן הראוי לייחד פינה מיוחדת לנסיכה מצרית, בת המלך פרעה, שתפנוקי חיים במדמנת השררה בבית אביה המלך לא השחיתו אותה. בזכותה זכינו כעם להצלת ילד עברי מטביעה, זכינו למנהיגותו של משה.

יהיה קשה להתייחס רק לארבע בנות, כי המקרא מספק לנו גלריה נאה של דמויות נשיות. מן הראוי שנעשה זאת ונזכיר אל מול ארבעה בנים, בהם דיברה תורה, אנחנו נדבר גם בארבע בנות - בארבע נשים, וניתן גם להוסיף דמויות מחיינו אנו.