100 ימים לטראמפ: כמה עשייה יש מאחורי הרעש

לאף נשיא לא היו כל כך הרבה הישגים בתשעים הימים הראשונים שלו.

זה ציטוט.

של מי?

נו, באמת. זה דונלד טראמפ כמובן, מהדורת 2017. ועשרה ימים אחר כך, בא הציטוט הבא: "לא משנה כמה אני משיג בתקופה של הסטנדרט המגוחך של 100 הימים הראשונים, וזה היה הרבה... התקשורת תהרוג!"

אין שום חשיבות מיוחדת למאה הימים הראשונים בכהונתו של הנשיא - מאה הימים שטראמפ יציין בשבוע הבא בתפקידו. מאה הימים הם קלישאה. מאה הימים הם אירוע תקשורתי, עוד סיבה לסיכומים בטרם עת. מקור הקלישאה: נשיאותו התוססת של פרנקלין דלנו רוזוולט. נשיא שנכנס לתפקיד בעת של חירום לאומי, השפל הגדול, ובתקופה שבה הקונגרס היה יותר ממוכן להצטרף כמעט לכל יוזמה שיש לה סיכוי כלשהו להחיות את הכלכלה. ורוזוולט אכן השיג לא מעט במאה ימים. הוא קבע מעין סטנדרט. אף נשיא אחר לא עמד בסטנדרט הזה, לא לפניו ולא אחריו, אם כי, אפשר למצוא פה ושם טענה שרונלד רייגן התקרב לזה.

מה עשה רייגן במאה הימים הראשונים שלו? צפה באירן משחררת בני ערובה. הציע סדר יום כלכלי חדש, "בחבילה של הצעות שכללה 83 שינויים גדולים של תוכניות ממשלתיות, 834 תיקונים לתקציב השנה והשנה הבאה, 151 פעולות תקציביות פחות משמעותיו ו-60 סעיפי חקיקה נוספים". חשוב מכל: הוא שרד התנקשות. את מה שטראמפ עשה לקראת כניסתו לבית הלבן, רייגן עשה מעט לאחר כניסתו לבית הלבן. גם זה - כך נכתב בניו-יורק טיימס, במאמר גדול במלאת מאה ימים לכהונת רייגן - "סימן הקבלה מפחידה עם רוזוולט, שבקושי נמלט מירי של מתנקש במיאמי... שלושה שבועות לפני כניסתו של הנשיא לתפקיד".

כמו רוזוולט, גם יורשו המיידי, הארי טרומן נכנס לתפקיד בשעת חירום לאומית, שבועות ספורים לפני סופה של מלחמת העולם השנייה. ספר לא לגמרי חדש, של אדם ג׳וזף ביאם, שמתפרסם כעת בישראל, עוסק בתקופה הזאת: "להפיל פצצה: על ארבעת החודשים הראשונים והסוערים של הארי טרומן". אם אתם קוראים היטב אנגלית, מוטב לפנות למהדורה המקורית. אם לא, גם הספר בעברית קריא, תוסס, קצבי, למרות תרגום שמצדיק עוד שיוף. גם טרומן נהיה נשיא כאשר אמריקה כבר נתונה במשבר. הוא לא הניע את המשבר, הוא נפל לתוכו, ונאלץ להתמודד איתו.

יש לא מעט נשיאים שנקלעים לנסיבות שאינן בשליטתם. אמרנו רוזוולט, אמרנו טרומן, נאמר לינקולן. בששת השבועות הראשונים שלו בתפקיד, אברהם לינקולן היה פחות או יותר "שבוי בנסיבות שעברו בירושה מקודמו". בטקס ההשבעה אומנם דחה בתוקף את הודעת הפרישה של מדינות הדרום, והכריז שמשמעותה תהיה מלחמת אזרחים, אבל, כפי שכתב ההיסטוריון דון פרנבכר, "לא היו לו אמצעים להפעיל שום כוח משמעותי נגד הפורשים. לא היה מספיק כוח צבאי וגם לא תמיכה ציבורית מספקת למאמץ לפזר את ממשלת הקונפדרציה החדשה ולכפות על המדינות שפרשו לחזור לאיחוד". לינקולן נאלץ לתת לאירועים להתגלגל, לעבוד בקצב שמותאם לתנודות בדעת הקהל. הוא נכנס לתפקידו במרץ 1861. את מלאת מאה ימים לממשלו חגג פחות או יותר כאשר נערך הקרב המכונה "בול ראן" - הקרב הגדול הראשון במלחמת האזרחים. זה קרב שבו ניצח הדרום את הצפון.