אני אוהב את שיריו של המשורר ניקולא יוזגוף-אורבך

אני אוהב את שירת המשורר ניקולא יוזגוף-אורבך. סליחה על הביטוי "אני משוגע על שיריו" וכואב. לפני כמה ימים, ב-6 באוגוסט הוא הלך מאיתנו והוא רק בן 41.

ברשימה הקצרצרה מאוד לא אתמקד בספרי שיריו, אלא בדרך בה עשה הילד, שגדל במשפחה חרדית ענייה, שנאבקה יום יום על פת לחם. הוא חי בילדותו בשכונה ענייה שכוחת אל בפרבריה של צפת. אי-אפשר שלא להתפעל, שמנקודת זינוק מאוד נמוכה וחסרת כל סיכוי להיחלץ ממנה, הוא הגיע לעבר פסגות המחקר האקדמי. נשא תואר דוקטור מוכר ומוערך מאוד בקהילה האקדמית על מחקריו המדעיים, והפך למרצה מבוקש ואהוב במוסדות אקדמאיים ובאוניברסיטאות ברחבי הארץ.

מעליבות החיים בשכונת עוני בצפת הגיע הנער להשלמת תארים אקדמיים מתקדמים בתחומים של דמוגרפיה, גאוגרפיה, ספרות ושירה. כבר בהיותו בן 17 כבש את קהל אוהבי השירה בספר הביכורים שלו "יַלְדֵי הַלַּיְלָה".

שמחתי לשמוע שמשפחתו החרדית קיבלה בהבנה את בחירתו לצאת בגיל מוקדם מהבית ולחיות עם בן זוג, עולה חדש מרוסיה בשם בוריס.

אני חש את כאבו של המשורר, שבילדותו נשא את השם יעקב יוזגוף, כשהוא כותב על השכונה, בה הוא נולד ב"גטו צפת" - "בְּהִתְקָרֵב הַשָּׁטָן לְמִשְׁכְּנוֹת הַיְּהוּדִים בְּעִירִי", מה שהציל את הגטו בצפת, הנאנק תחת עוניו מאימת השטן שהתנכל לו היה - "הַתְּכֵלֶת... כָּל הַדְּלָתוֹת הִתְכִילוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, סָבִיב לְהֵיכַל הִתְכִילוּ הַקִּירוֹת".

הנער שעזב את החדר והישיבה, הנער שעזב את הדת, רואה את בית הכנסת כמקור האור לשכונת העוני. בית הכנסת הציל את אנשי הגטו בצפת מתחושות חרפת העליּּבות הקשה, וזה בא לידי ביטוי בשיר "גטו צפת" - "אֲלוּמוֹת אוֹר תְּכַלְכָלוֹת רִצְּדוּ בְּמָחוֹל...", נראה, שהוא שאב השראה משירו של ביאליק - "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךָ לָדַעַת מֵאַיִן שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לִסְבֹּוֹל חַיֵּי סְחִי וּמָאוֹס בְּלִי קֵץ בְּלִי גְּבוּל, בְּלִי אַחֲרִית... - סוּר אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָן". בולטת במאמריו הערכה לבית הכנסת בצד ביקורת כואבת ומייסרת של מי שגדל בבית הכנסת ויצא ממנו.

הנער החרדי שעזב את הדת, המתבגר כאתיאיסט, מתייחס לדת בכבוד ואומר בנחרצות - "יהדותי איננה פחותה ... כל הזרמים ביהדות שווים...". היום כשאפתח כתבי עת ספרותיים, ירחונים, מוספי ספרות בעיתונות, אתרי אינטרנט ועוד יחסר לי מאוד מאמר הביקורת הספרותית המעמיק, המעשיר וכובש לב הקורא. נותרו לי רק ספרי שיריו האהובים.