לזמן נגמר הזמן

"להווה יש יתרון אחד על פני כל הזמנים האחרים - והוא שלנו". כתב זאת צ’רלס קולטון, כומר וסופר אנגלי בן המאה ה-18, והזכיר אמת פשוטה: אין דבר חשוב יותר מן ההווה. אתמול כבר חלף, המחר עדיין לוטה בערפל, ורק הרגע הזה, עכשיו, נמצא בידינו.

ברמה האישית, ההבנה הזו היא קריאה לנוכחות מלאה. כמה פעמים אנו מתייסרים על טעויות העבר או דוחים את חלומותינו ליום שבו "יהיה זמן"? האמת היא שהזמן היחיד שבו אפשר לחיות, לאהוב, ליצור או לומר מילה טובה - הוא עכשיו. העבר אינו ניתן לשינוי, העתיד אינו מובטח, וההווה הוא המתנה היחידה ובו אנחנו יכולים באמת לפעול.

מאז 7 באוקטובר, הידיעה הזו התחדדה עד כאב. מדינת ישראל ניצבת מול משבר שאין לו שיעור, מול שבר בביטחון ובאמון. דווקא ברגעים כאלה מתברר שההווה הוא זירת הפעולה היחידה שלנו: להציל חיים, להגן על הבית, לחזק את הרוח ולהיאחז באחדות. בתוך כל זה נישאת קריאת משפחות החטופים - שתי מילים פשוטות: "עכשיו". לא סיסמה, לא סתם מילים - אלא תחינה, קריאה לחיים עצמם.

אי אפשר לחכות למחר. החיים והחובה המוסרית מונחים על כף המאזניים ברגע הזה. לכן, ברמה האישית והלאומית כאחד - אין אתמול ואין מחר שחשובים יותר מן ההווה. זה הרגע שבו נבחנים, הזמן שבו אפשר לשנות, והמקום שבו צריך לפעול הוא עכשיו. בזבוז הזמן הוא ההרסני מכל הבזבוזים, כי ממנו עשויים חיינו. וכל דקה שעוברת על החטופים בשבי איננה רק זמן אבוד - היא חיים שנגזלו מהם, ממשפחותיהם ומהעם כולו. זה פצע פתוח בלב האומה.

מאז 7 באוקטובר, כל אחד מאיתנו חווה רגעים שקשה לעכל - כאב, דאגה, תחושת חוסר אונים. ובכל זאת, בתוך כל הכאב הזה, נגלית אמת פשוטה וחשובה: ההווה הוא הרגע שבו אנחנו באמת יכולים לפעול. הסיכון הוא שאם נמשיך להיתפס בעבר או לדחות את מעשינו למחר - אנחנו עלולים למחוק את העתיד, את עתיד ילדינו ואת עתיד נכדינו. אך יש בידנו כלי רב עוצמה: ההכרה שהזמן היחיד שבו אפשר להשפיע הוא עכשיו.

כמו שכתב קולטון: "להווה יש יתרון אחד על פני כל הזמנים האחרים - והוא שלנו". יתרון זה הוא קריאה אישית לכל אחד: להחזיק בידינו את הרגע, לפעול כאן ועכשיו, לא לדחות, לא להמתין. להגיב וליצור שינוי - היום. כי לזמן נגמר הזמן.