כמה באמת עולים הפריימריז

בעוד מדינת ישראל כולה מתפללת לשובם של החטופים ולסיום המלחמה, במגרש הפוליטי השעון לא עוצר. מאחורי הקלעים נרשמת תנועה ערה, שיחות מתקיימות, צוותים נבנים, וחלק מהמועמדים כבר נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת סבב הפריימריז הבא - שייתכן שיתרחש כבר בתחילת השנה הקרובה. הציבור אולי עוד לא מרגיש, אבל המערכת הפוליטית מתחממת. בריתות חדשות נרקמות, החלטות מתקבלות, ושאלת "מי ירוץ ומתי" כבר על השולחן. מי שחושב להיכנס לפוליטיקה, מבין שהזמן לפעול הוא עכשיו.

אני מעריך שהבחירות יתקיימו סביב חודש מרס, אולי מעט לפני או אחרי, אך דבר אחד ברור - מי שיתחיל להתארגן רק אחרי ההכרזה הרשמית, כבר נמצא בפיגור משמעותי.

רבים נוטים לחשוב שפריימריז הם שלב טכני בדרך לרשימה. בפועל, מדובר במערכת בחירות מלאה לכל דבר ועניין. זהו מבצע רחב היקף, שדורש אסטרטגיה, משאבים, תכנון, התמדה, ויותר מכל - מחויבות טוטאלית. מי שחושב שיוכל לעבוד בבוקר ובערב "לעשות קצת פוליטיקה", פשוט מבזבז את זמנו. ההתמודדות דורשת נוכחות יומיומית, עבודת שטח אינטנסיבית, מגע ישיר עם אלפי מתפקדים, והבנה עמוקה של הזירה שבה הוא פועל.

הפערים בין המפלגות עצומים. בליכוד, למשל, יש הבדל בין מי שמתמודד במחוז - שם מדובר בכמה אלפי בוחרים - לבין מי שמתמודדת במסגרת "אישה חדשה", או מי שרץ ברשימה הארצית, שבה יש כיום כ-140 אלף מתפקדים. שם הזירה כבר קשוחה, צפופה ותחרותית מאוד. במפלגה הדמוקרטית של יאיר גולן, לעומת זאת, ההתמודדות רחבה אך פחות ממוסדת. מדובר בעשרות אלפי מתפקדים בפריסה ארצית, בקהל ביקורתי ובקמפיין שמבוסס על מסרים רעיוניים יותר. וגם במפלגות בהם יש רשימה מסודרת יש לעשות יח"צ רק שכאן המשימה הרבה יתר מורכבת כי "הבוחרים" הם גוף מצומצם מאוד, לא מקצועי והוא לא יגיב לקמפיין.

כאן מגיעה השאלה הגדולה - כמה באמת עולה קמפיין פריימריז? התשובה פשוטה: הרבה. העלות נעה בין כמה עשרות אלפי שקלים בהתמודדות מקומית לבין מיליון שקל ואף יותר במפלגות גדולות וללא שיריונים. הוצאות הקמפיין כוללות משרד, פעילים, יועץ תקשורת, יועץ דיגיטלי, מנהל שטח, פרסום ממומן ברשתות, הפקת סרטונים, עיצוב, שלטים, חולצות, מודעות בעיתונות, וגם כיבוד לפגישות. מעבר לכך יש גם עלויות עקיפות: דלק, לוגיסטיקה, השכרת משרדים, ודמי מדיה בעיתוני מפלגות - לדוגמה בעיתון הליכוד, שגם אם אינו רשמי, הוא בהחלט משפיע. הכל מצטבר לסכומים כבדים, ובמקרים רבים מועמדים נדרשים לגייס כספים בעצמם. זהו קמפיין בעל סיכון כלכלי גבוה - ומי שלא מתכנן נכון, עלול למצוא את עצמו אחרי הבחירות עם חובות, בלי מושב בכנסת ועם הרבה עוגמת נפש.

מעבר לכסף, ההתמודדות דורשת משאבים רגשיים ונפשיים כבדים. זה קמפיין ששואב אנרגיה, זמן וסבלנות. יש בו רגעים קשים - מתקפות אישיות, שמועות, אכזבות, ולעיתים גם תחושת בדידות. מי שאין לו גב משפחתי וסביבה תומכת - יתקשה מאוד לעמוד בזה. נוסף על כך, מערכת בחירות נוטה לעורר הכל - גם את מה שנדמה שנשכח. כל דבר שאמרת או עשית בעבר עלול לצוף מחדש. מועמד שנכנס לזירה הציבורית חייב לעשות זאת מתוך שקיפות, יושרה ומוכנות לעמוד באור הזרקורים.

פוליטיקה היא לא תחביב, היא מקצוע. היא דורשת תכנון, אחריות, סבלנות ואסטרטגיה. לא מספיק להיות אדם טוב או דובר מוכשר. נדרש להבין קהל, לנהל מערכה, לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק, ולשלב בין תקשורת, שטח, דיגיטל ומסר. הפריימריז בישראל הם מבחן דמוקרטי, אבל גם מבחן כלכלי ואישי. מדובר במערכת אינטנסיבית שדורשת השקעה אדירה ומשמעת ברזל. העלויות עשויות להגיע למיליון שקל ויותר, אבל המחיר האמיתי נמדד במי שמוכן לשים הכל על השולחן - זמן, אנרגיה, משפחה, וגם סיכון אישי.

הבחירות אולי עוד לא כאן, אבל ההתמודדות כבר בעיצומה. מתפקדים מתחילים לשמוע שמות, קבוצות שטח מתגבשות, ובריתות ראשונות נרקמות. מי שמחכה להכרזה הרשמית - פשוט נשאר מאחור. כמו בכדורגל, גם כאן "לא צועקים לפני שהשופט מאשר את הגול", אבל כולם כבר במגרש, מתחממים על הקווים ומכינים את עצמם לרגע שבו תישמע השריקה. זה הזמן להתכונן, כי בפריימריז, כמו בפוליטיקה בכלל - מי שלא רץ עכשיו, לא יהיה על המגרש כשיגיע המשחק האמיתי.