"סיפורי אהבה"

לא בכדי נאמר שהאוהבים והמאוהבים "מאבדים את ראשם". ידוע למשל המשורר הפרסי פירדוסי שכתב את השאהנאמה - ספר המלכים, שכתביו מעוטרים במיניאטורות צבעוניות ומלאות פרטים. המאפיין את המיניאטורות האלה הוא הצבעוניות העשירה והמרנינה שלהם, הקומפוזיציה הפרימיטיבית, דהיינו אין עומק ונקודת מגוז אלא מה שרחוק יותר, נראה גבוה יותר. התלבושות מאפיינות התקופה, ההתרחשות בחיק הטבע, בין עצים פורחים ופרחים מלבלבים המהדהדים את הלבלוב של רגשות האוהבים.

אחד מהסיפורים הידועים הוא הסיפו על "לילא ומג'נון". סיפור שהתרחש במאה השביעית. בשנת 1192 חיבר נזאמי המשורר הפרסי פואמה שכלולה בקובץ ה"ח'מסה" שלו, בה הוא מגולל פרשת סיפור אהבה טרגי שהתרחש באחד משבטי הבדואים בחצי האי ערב. קייס אל עמארי שנקרא מג'נון - משוגע, היה מאוהב בלילא, אותה הכיר כשרעו צאן יחד. לפי גירסה אחת הוא התאהב בה כשראה אותה לראשונה, כתב לה שירי אהבה וחיזר אחריה. כאשר ביקש את ידה מאביה, דחה אותו האב מעל פניו וסירב להרשות לו להינשא לה.

כתוצאה מכך איבד מג'נון את שפיות דעתו וברח למדבר. לילא ומג'נון מופיעים בציורים כשהוא נמצא פרוע במדבר מוקף חיות טרף והיא יושבת לבדה. כמו בשיר השירים התנ"כי שהוא אלגוריה לקשרים שבין אלוהים ובני ישראל, כך גם באיסלאם מהווים הסיפורים על אהבה ארצית כהכנה למימוש אהבה רוחנית. ישנו זרם מיסטי באיסלאם שחבריו הסופים רואים בסבל וביסורים הכרוכים לעיתים באהבה הפיסית, שלב הכרחי בהכנה לקראת אהבה שמימית.

הסופים הם" אלה הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית". את תשוקתם הם מפנים לעבר אלוהים, לו הם קוראים "האהוב" ולעצמם "אהובי האל". הבגדים הלבנים שהם לובשים (צמר צוף בערבית), מרמזים על טוהר ליבם. לפי אמונתם לידיעת האל האמיתית מגיעים האהבה אליו, שחשובה יותר מקיום המצוות. לאקסטזה ולאיחוד עם האל הם מגיעים דרך יישום פרקטיקות שפיתחו, הכוללות, בין היתר, חזרה על 99 שמות האלוהים, ריקוד ושירה.

האוצרת עידית שרוני הצליחה ללקט ולהציג כתבי יד נדירים, חפצים, תכשיטי נישואים ועוד אובייקטים אומנותיים ססגוניים. בין היתר מוצגים חפצים המעוטרים בסצינות מסיפורים מוכרים, ביניהם כתבי יד עתיקים מעוטרים בהידור ובצבעוניות, מיניאטורות שלמרות ממדיהן הקטנים מספרות סיפורים מורכבים, ביצת יען מעוטרת לתפארה ובקבוקים, גביעים ובשמים שנועדו ליצור אווירה חושנית.

יש גם עבודות של יוצרות בנות זמננו: נבט יצחק ודנה לוי שהן אומניות מיצב ווידאו, והצלמת מיכל חלבין. ראוי לציין שני פרויקטים שהוקמו במיוחד כדי להעצים את חווית המבקרים בתערוכה: ארבעה מודלים תלת ממדיים (דיורמות) שמבוססים על ציורי מיניאטורות מתוך כתבי יד מאוסף המזיאון והצגת הסיפורים המתורגמים לעברית ומעובדים על-ידי "מספר סיפורים". לאהבה אין גאוגרפיה, אופיה הרגשי והיותנו בני אדם הופך אותה לבינלאומית. תערוכה ססגונית ומרתקת זו, מראה את הזווית הייחודית של סיפורי האהבה כפי שהם מתגלים בעולם המוסלמי.