סערה בשוק התקשורת I רפורמת השידורים: מאבק על שליטה וכסף

כשברקע מתפוצצת פצ"ריה-גייט, כשהרייטינג של קשת 12 בקריסה, כשקשת 12 בהיסטריה מוחלטת ותובעת כל מי שמעז לבקר אותה ואת הפנים שלה - גיא פלג, וכשהמהדורה המרכזית של ערוץ 14 עוברת במספר הצופים את המהדורה המרכזית של ערוץ 12 - נפגשתי לכוס קפה בשרונה עם ד"ר יפעת שגב בן-חי.

יפעת היא מומחית לתקשורת, לשעבר בעלת רקע בינלאומי, חברת מועצת הרשות השנייה, מנכ"ל הוועדה למדרוג ויו"ר המועצה לכבלים ולווין לשעבר, אשר הקימה לראשונה את גוש השמאל באוניברסיטת בר-אילן, ובעבר ייסדה את תא הסטודנטים של מפלגת "העבודה" באוניברסיטת בר-אילן.

יפעת, סיפרתי לה, הבן שלי הביע דאגה לגורל התקשורת כי קרא כתבה במאקו שממנה עולה שהצעת חוק השידורים שמוביל שר התקשורת תוביל אותנו לסוג של דיקטטורה ולפגיעה חמורה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. יפעת לא ידעה אם לבכות או לצחוק.

משה, היא אמרה לי, זה הכל כסף, אינטרסים וכוח. לקשת 12, המובילה את השידור המסחרי, יש אינטרסים כלכליים מובהקים כאן. היא פשוט חוששת לאבד את השליטה המונופוליסטית שלה בשוק הפרסום בטלוויזיה. זה ממש לא מאבק על הדמוקרטיה, אלא זה מאבק על כסף ושליטה.

קראתי היטב את פרטי הרפורמה המוצעת, היא ממשיכה, והיא טובה ומתבקשת. אפשר להתווכח על מרכיב כזה או אחר, ומן הסתם היא תעבור עוד דיוק וטיוב בהליך החקיקה. מנקודת המבט של האזרחים, יש בה כדי להגביר את התחרות, המגוון וההיצע, ומנקודת המבט של השחקנים בשוק.

מה לגבי ביטול ההפרדה המבנית בין חדשות לשאר השידורים, האם זה לא מסכן את העצמאות של חברת החדשות? הקשיתי.

משה - היא השיבה - ההפרדה המבנית בישראל בין חברת החדשות לערוץ היא המצאה ישראלית ייחודית במערב, והיא לא יותר מאינה אלא "ישראבלוף". בפועל היא לא מתקיימת: בעלי הערוצים מעורבים במינויים, מערכת החדשות חולקת אולפנים ומשאבים עם הערוץ הכללי, ו"החומה הסינית" קרסה מזמן. מה שנשאר הוא ביורוקרטיה יקרה ומסורבלת. מה שבאמת צריך לעשות, בדומה לכל מדינות המערב, הוא לא הפרדה מוסדית אלא הפרדה תוכנית ועריכתית, שתעוגן בקודים ובכללים מחייבים. המהלך הזה גם יחסוך לערוצים כסף רב מאוד שצריך ללכת למסך.

אבל הרפורמה מבטלת את חובת ההשקעה המינימלית בחדשות. זה לא יכול לפגוע בחופש העיתונות?

עזוב, ממשיכה יפעת, הביקורת מנותקת מהמציאות. בפועל הערוצים משקיעים הרבה מעבר לחובה החוקית, מסיבה אחת פשוטה: הקהל מצביע בשלט בעד חדשות, וזה כלכלי עבור הרשתות. בתנאי תחרות הוגנים אפשר וצריך לתת לצופים לבחור כמה חדשות הם רוצים, אין צורך להחזיק מנגנון כפוי וארכאי שמזמן אבד עליו הכלח.

הבן שלי קרא בכתבה במאקו, שיש "קנסות ענק דרקוניים" שרשות התקשורת תוכל להשית על הערוצים, וזה יכול להיות כלי פוליטי להשתקה של ביקורת על השלטון, לא? לחצתי.

תשמע, משה, כבר היום יש לרגולטור סמכויות בלתי מוגבלות עד כדי שלילת רישיון. הרגולטור כיום מוסמך אפילו לשלול רישיון - סנקציה כלכלית חמורה בהרבה שכרוכה בנזק של מאות מיליוני שקלים. בנוסף, הצעת החוק מבטלת את דמי הרישיון שהם משלמים היום. הבעיה האמיתית במצב הרגולטורי הנוכחי היא עודף הוראות, והיעדר הבחנה בין עיקר וטפל. החוק מצמצם את הכפייה, משאיר רק את העיקר, וממקם את סמכות הענישה בידי מועצת הפיקוח, כפי שנהוג היום.

ומה לגבי טענת קשת 12 בנוגע ל"הלאמת" מדידת הרייטינג?

מדידת הרייטינג בישראל מפגרת אחרי המערב והיא לוקה בעיוותים ובהטיות מבניות שתוצאתם נתונים שאינם משקפים נאמנה את מפת הצפייה. תבין, הצעת החוק לא "מלאימה" את המדידה, אלא קובעת שאי אפשר להמשיך לבסס שוק שלם על נתונים שאיש לא רשאי לבדוק ולבקר. ייתכן שהפתרון המוצע אינו אידיאלי, אך ברור שמדידת רייטינג אמינה היא אינטרס ציבורי בסיסי, ואני מאמינה שיתכנו שינויים כאלה ואחרים בהליך החקיקה.

לסיום, מוסיפה יפעת, הקמת רשות משותפת לשידורים תחסוך כסף ציבורי ותפשט רגולציה מבוזרת ומיושנת, ובכך תאפשר למדינת ישראל ליישר קו עם מדינות המערב.

"המועצה תמונה בידי ועדת איתור שימנה השר. זו לא פוליטיזציה?" לחצתי.

משה, זה בדיוק המנגנון המקובל במערב, עיין ערך אנגליה וצרפת. רשויות התקשורת מפוקחות על-ידי מועצות המורכבות מפקידות מקצועית ומנציגי ציבור הממונים על-ידי הנשיא ו/או הממשלה, כל מדינה והמשטר הנהוג בה. שאר החברים ממונים בידי פרלמנט, נשיא המדינה וגופים ציבוריים, מתוך תפיסה של איזון ולא של שליטה. גם בישראל השר אינו בעל כוח מוחלט, אלא חלק ממנגנון מינוי מפוצל.

"אז למה הרפורמה מעוררת כל כך הרבה התנגדות?"

ראשית, כי זה ד"ר שלמה קרעי, שמעורר בתקשורת תגובות פבלוביות צפויות מראש. ועניינית - כי הסדר החדש יפתח את שוק הפרסום לשחקנים חדשים והעוגה תתחלק לכן לנתחים קטנים יותר. ייתכן שיש פה גם ביטויים של תסמונת שטוקהולם. מזה שנים הערוצים (12-13) מלינים, בצדק, על עודף רגולציה שמכביד עליהם, והנה כשרוצים לשחרר אותם מהכבלים הם פתאום נרתעים. ייתכן שההתנגדות נובעת מהעובדה שהרפורמה מאפשרת פתיחת שוק הפרסום והכנסת שחקנים נוספים למגרש שינגסו מהעוגה. ייתכן כי חלק מהמבקרים אינם באמת "מגנים על הדמוקרטיה" אלא על הכנסתם והובלתם המזויפת. קל יותר להישאר במבוך המוכר מלצאת לחפש גבינה חדשה. קרעי מזיז את הגבינה, והמערכת מגיבה באופן טבעי בהיסטריה.

ד"ר יפעת שגב בן-חי היא ממייסדי מכון המחקר החדש "מסד הארץ" שמוקם בימים אלו. יפעת תרכז את תחום התקשורת והתרבות במכון.

בתמונה: אני ויפעת - שסימן ההיכר החיצוני הידוע שלה הוא הפריזורה - על כוס קפה, כשברקע מגיעים תל אביבים רבים לפרגן ולתמוך.