רמאות צינית

הקמפיין בנושא ועדת החקירה ה"ממלכתית" הוא אחת ההונאות הגדולות שהיו פה, ומאגד בתוכו את מאפייני הפעולה הרקובים שהפכו לסטנדרט של השמאל הישראלי ושל התקשורת הישראלית, שברובה הגדול מהווה את זרוע התעמולה שלו. מדובר ברמאות צינית שמתבססת על שלושה יסודות עיקריים:

1. מיתוג מוליך שולל שמתבסס על סמנטיקה.
2. התעלמות בוטה מהמהות ומהעובדות.
3. הסתמכות על הבורות ועל חוסר ההיכרות של הציבור עם הפרטים, על-מנת להוליכו שולל.

ולהלן העובדות והמצב לאשורו:

1. המונח ועדת חקירה "ממלכתתית" הוא המצאה שאין לה זכר בחוק.

2. החוק הקיים קובע שיצחק עמית - שחקן פוליטי לחלוטין שמזוהה ב-100% עם מחנה אחד - ימנה את חברי ועדת החקירה.

3. החוק הזה נחקק לפני עשרות שנים, כשבית המשפט היה בקונצנזוס - מצב שכיום לא נותר ממנו זכר.

4. במקום המצב המעוות והמוטה פוליטית הנ"ל, הוועדה שמציעה הממשלה תתמנה באופן שווה בשווה לחלוטין על-ידי הקואליציה והאופוזיציה: שני יושבי ראש - אחד מכל צד - ו-50% מחברי הוועדה שימונו על-ידי כל צד.

5. בוועדה הזו, שדווקא היא מכונה על-ידי התקשורת והיועמ"שית "פוליטית", לא ישבו פוליטיקאים כלל, אלא אנשי מקצוע ומומחים שייבחרו, כאמור, באופן שוויוני לגמרי על-ידי שני הצדדים.

6. הוועדה תחקור את כל הדרגים: המדיני, הצבאי, המקצועי והמשפטי. וכן - גם את סוגיית הסרבנות והשפעתה על החלטת חמאס ליזום את המתקפה בשבעה באוקטובר, למרות שזה מאוד לא נוח לגורמים מסוימים.

אין ועדת חקירה מושלמת, אבל ההצעה הזו הגיונית, הוגנת ותסייע לחקר האמת פי כמה מאשר ועדה מוטה שתמונה על-ידי צד אחד בלבד (יצחק עמית), תזכה בצדק לאפס אמון של יותר ממחצית הציבור, ותסמן מראש את מסקנותיה.