הרצוג, במקום חנינה - הצע לו "זינזנה"

בקשת החנינה של רה"מ ועו"ד עמית חדד - למעשה בקשה לביטול המשפט בתירוצים שונים, מבלי לקחת אחריות או חרטה - הכניסה את הנשיא יצחק הרצוג ל"מלכודת עכברים". כל החלטה שיקבל תעורר עליו את זעמם של כחצי מאוכלוסיית המדינה, שלא לדבר על התערבות זרה, לא שגרתית ומקובלת בשיקוליו, בדמותו של הנשיא טראמפ. לו זו אף זו: טרם קבלת ההחלטה מרחפים מעל ראשו של הנשיא שני עננים, שלמיטב הבנתי עדיין לא פוזרו בהסברים מניחים את הדעת.

הראשון - העובדה כי נבחר לנשיאות ברוב עצום, תקדימי ומפתיע של 87:26 מול מרים פרץ, "אם האחים", דמות ידועה בציבור הרחב ומועמדת פוטנציאלית קלאסית מתאימה לציבור מצביעי הליכוד. להפתעת כולם, רבים מחברי הליכוד בחרו דווקא בהרצוג, וזאת לאחר הודעתו של מיקי זוהר, יו"ר הסיעה דאז, כי ניתנת לכולם חופש הצבעה, כאשר לכולם ברור כי ביבי מעורב בהחלטה וזו לא מדיניות עצמאית של זוהר. הרצוג טוען, על פניו במידה רבה של הגיון, כי גם ללא קולות חברי הליכוד היה נבחר כנשיא. הרצוג הבן מודע היטב כי אביו, חיים הרצוג ז"ל, נבחר כנשיא מול מועמד הליכוד השופט מנחם אלון ז"ל ברוב זעום של 61:57 - יחי ההבדל הקטן בין האב לבנו!

בנוסף, איומו של מקורבו לשעבר מוטי סנדר, מגובה במסמך שהכין עו"ד איל רוזובסקי ב-2019 לגבי האפשרות של הענקת חנינה לביבי, עדיין מרחף באוויר. שלא לדבר על גישושים שהנשיא כנראה עשה בתקופת היותו פוליטיקאי פעיל, כדי לנסות ולסגור את תיקי נתניהו בעסקת טיעון ולהוציאו מהתחרות על כס רה"מ.

השני - שעדיין לא קיבל הסבר מניח את הדעת הוא פגישתו ב-2017 עם הדס קליין, עוזרתו של מילצ'ן, בביתה, שבמהלכה ביקש להניח את הטלפונים בחדר הסמוך והסביר לה (לטענתה "לטובתה כביכול") את קו ההגנה המשפטי שבו ינקוט ביבי - קרי להקטין את כמויות הסיגרים והשמפניות, ולטעון כי הוא כלל לא ביקש אותם אלא הם הורעפו עליו כמעט בכוח.

העניין הולך ומסתבך, משום שביבי בכוונת מכוון הכניס את טראמפ לתמונה, כך לפי עדותו של האחרון שהתבקש להעלות את נושא החנינה בנאומו בכנסת. לאחר מכן, תוך כמה שבועות, הגיע לבית הנשיא גם מכתב רשמי ובקשה לחנינה בחתימתו של טראמפ. הלחץ החיצוני לא פסק אלא מתגבר, פרי שאלתו המוזמנת של "פרשן הבית" יעקב ברדוגו את טראמפ לגבי החנינה בביקור האחרון בארה"ב. מעניין לציין כי אותו ברדוגו, בראיון בתוכניתו של רוני קובן, מציג את הרצוג "ככלום", אשר אשתו מיכל היא הקובעת והמנווטת את מהלכיו - וזאת לאחר השבחים שהעטיר עליו יום לאחר בחירתו לנשיא: "הרצוג, איש של העם, העם מחכה לך... נשיא של כולנו... לא משוחרר ממטלות הבית, היום בבוקר בסופר המשפחתי, נשיא של העם. כבוד."

זה עדיין לא סוף הסיפור. נושא החנינה יחזור אלינו ביום העצמאות הקרוב כאשר טראמפ יוזמן ויגיע כנראה (או לכל הפחות ישלח אגרת) לקבלת פרס ישראל, ואפשר לסמוך על סביבתו של ביבי כי הנושא יופיע שוב בנאומו או באגרת התודה שישלח. בניתוח קר אפשר לומר כי ביבי למעשה הזמין עצמו לאחוזת מאר-א-לגו כדי לבקש מקלט משפטי. הצופים בראיונות לפני ואחרי הפגישה חזו בביבי העומד לצידו של טראמפ כילד מבויש ושקט, כאשר טראמפ הגוזמאי מספר לכל העולם ואשתו כי "החנינה לביבי בדרך" - מחד עוטף את ביבי בדברי מתיקה ודבש ומאידך מושח אותו בגריז, כדי להכניס לו ולנו את עסקת 35-F לטורקיה (בנוסף לאספקתם לסעודיה וקטר). עומק בקשות החנינה לביבי - עומק הפגיעה והוויתורים באינטרסים הביטחוניים שלנו. אומנם טראמפ הציע ברוב חסדו להעניק לעיתונאים ארוחת צהריים בשווי של 25 דולר, אבל אצלו "אין ארוחות צהריים חינם". טראמפ עשה לביבי טראמפולינה - הקפצתו "לסלטה של חנינה חינם", לטובת יצוא תעשיית הנשק הביטחוני והכלכלה האמריקנית, כולל טובתו האישית וטובת משפחתו וחבריו הקרובים.

לכל המעוניינים לחזות בהצגת התיאטרון הטובה בעיר, כדאי לסור לבית המשפט המחוזי ברח' ויצמן 1 ת"א ולהשתתף כמשקיף במשפטו של ביבי. יש שם תובעת טובה, תוקפנית ועקשנית - יהודית תירוש (ולפניה יוני תדמור) - ומולה שני סנגורים מצוינים ומנוסים כעמית חדד וז'ק חן (האחרון בעל חוש הומור דק), שכל חמש דקות קופצים כנשוכי נחש, נעמדים ומביעים "התנגדות" - לפעמים קנטרנית הגובלת, לטעמי, בהעלבת התובעת (ולאחרונה גם השופטים). אבל את עיקר תשומת הלב כדאי וצריך לרכז בשחקן הראשי - ביבי, מאופר למשעי עם תספורת סגולה וכרגיל בחליפה מחמיאה ועניבה תואמת, נותן שם את "הצגת חייו". בניגוד למעריציו ושופריו שטוענים "שהתיקים מתפוררים", הוא מתפתל על דוכן העדים, מלא בסתירות בין הדברים שאמר בחקירת המשטרה או החקירה הראשית לבין הדברים שאומר בחקירה הנגדית. לעיתים קרובות טוען כי "אינו זוכר" (אלצהיימר משפטי) או עונה מלוא החופן תשובות לא סבירות, ואז עובר לנאומים חוצבי להבות להשמצת והעלבת המערכת שהביאה אותו עד הלום.

העובדות הן שמשפטו אורך כבר שש שנים, מתוכן כשנה ארכה עדותו, שמתוכם כ-50% מהישיבות בוטלו או קוצרו, חלקן בתירוצי סרק. התיאטרון בבית המשפט הופך לעיתים לקרקס, כאשר בשוליו דואגים ביבי ואנשיו להיפגש מול המצלמות עם השגריר האמריקני בישראל עם באגס באני בידו (רמז לעדותו של מילצ'ן). ביבי ממשיך להשתמש בבאגס באני כאשר הוא מתראיין בשפה האנגלית לערוץ תקשורת נידח בארה"ב. לאחרונה הוא נפגש בבית המשפט עם יו"ר הפרלמנט של פרגוואי - מעצמה דרום אמריקנית חשובה... (רמז לחוסר יכולתו וזמנו לנהל את המדינה מלשכתו בירושלים). הוא גם עשה זאת עם השגריר היפני שהגיע והאזין כמה שעות למשפטו ודאג להפיץ את תמונותיהם המשותפות לתקשורת, וכל זאת בניגוד לפרוטוקול הדיפלומטי (השגריר הגרמני בזמנו ננזף ע"י משה"ח כאשר הגיע להאזין לבג"ץ בפסיקתו בנושא "חוק הסבירות"). לא עוברים כמה שבועות מאז הפגישה בבית המשפט וביבי שולח את גדעון סער, שה"ח, ליפן, הנפגש בין השאר עם שר הקבינט הראשי של יפן ודן עימו בנושאים ביטחוניים שבהם יש ליפן עניין על-רקע האיום הסיני. וכך יוצא המרצע מהשק - שלח לי שגריר למשפט ואשלח לכם את שה"ח שלי, כדי לדון עמכם ולשתף אתכם בניסיון ובידע הביטחוני הישראלי, כולל אולי כלי נשק המעניינים אתכם.

בעוד כמה שבועות מסתיימת לה עדותו של ביבי בבית המשפט, ולכן הטענה העיקרית שלו בנושא החנינה כי משפטו מפריע לו לנהל את ענייני המדינה לא מחזיקה מים. מה עוד שהוא ועורכי דינו טענו בבג"ץ כי הוא כה מוכשר ויעיל, שאין לו בעיה לנהל משפט במקביל להיותו רה"מ. לא חייבים להיות משפטן דגול כדי להבין כי בנושא "תיק המתנות" (1000) ביבי לא יוכל להתחמק ויימצא "אשם". לא יעזרו לו עו"ד עמית המצוין, לא יעקב וינרוט ז"ל ("מותר לקבל מתנות מחברים"), גם לא חברו האמריקני הפרקליט החריף אלן דרשוביץ, ואפילו היה ויוציאו מקברו את העו"ד האגדתי בנושאי סניגוריה פלילית - סמואל לייבוביץ היהודי האמריקני, שפרט למקרה אחד זכה בכל 140 משפטיו - גם הוא לא יוכל להושיע. להפך, כשופט היה מרשיע אותו (בסוף הקריירה המשפטית המזהירה כסנגור פלילי, הוא מונה וכיהן כשופט בבית המשפט העליון בניו-יורק). את כל זאת יודע גם יודע ביבי ועורך דינו, לכן באה לעולם בקשת החנינה כדי להתחמק מלהריח ליזול וללבוש מדים כתומים בכלא.

לעניות דעתי, לאור המצב המסובך, העצה הטובה ביותר שניתן לעוץ לנשיא הרצוג כדי לצאת מהתסבוכת שביבי ארגן לו היא לשתוק "ולשחק על זמן". סביר להניח כי מעריצי ביבי ושופריו לא ינוחו על כסאם, וטראמפ בעידודו של ביבי ינסה שוב לדחוף את אפו בדמוקרטיה הישראלית. בכל זאת ניתן למשוך את הזמן עד הבחירות - מקסימום עשרה חודשים - בטענה כי התקבלו עשרות אלפי פניות של אזרחים שהתבקשו ע"י הנשיא לחוות את דעתם, ושיש לעבור עליהן ברצינות. בנוסף יש להמתין בסבלנות לתוצאות עבודתם של צוותים וקבוצות מיקוד מיוחדות שהוקמו ע"י הנשיא כדי לדון ולייעץ לו בנושא החנינה. ולבסוף להמתין לחוות הדעת המשפטיות של לשכת הייעוץ המשפטי של הנשיא ומשרד המשפטים וכו'. לגבי שתיקה ארוכה בת עשרה חודשים, כבר נאמר במקורותינו כי "שתיקה שווה זהב, וסייג לחכמה - שתיקה" או "מי שיודע לשתוק - יודע לדבר". כדאי לציין כי מניסיונו האישי של הנשיא הרצוג ב"פרשת העמותות" של אהוד ברק, הוא לבטח למד על בשרו כנחקר את היתרונות הגלומים בשתיקה ארוכה. לאור האמור, כדאי מאוד לנשיא לשמור על שתיקה ולמזמז את תהליך בדיקת החנינה עד לבחירות. היה וביבי ייבחר - ממילא היועמ"שית תפוטר והחדש/ה יעצרו את המשפט בטענה כי ברצונם לבדוק את התיקים מחדש. היה וביבי יפסיד - המשפט יימשך ויסתיים במהירות יחסית או בעסקת טיעון ללא התערבותו הפעם של טראמפ. על כל מקרה, למרות הלחצים הגדולים מבית ומחוץ, אסור לנשיא למשוך את ידו מהטיפול בבקשת החנינה ולהעבירה לסמכות ממלא מקומו - יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שמחא כפיים רמות ויצא מגדרו כאשר טראמפ ביקש חנינה לביבי בנאומו בכנסת.

היה והלחצים יגברו - והם יגברו - העצה האופטימלית לנשיא היא להסביר לסביבתו של ביבי כי החלופה היחידה בשלב זה של המשפט שהוא יכול להציע לו היא לשלוח לו "זינזנה" (מכונית משטרתית להבאת והחזרת נאשמים ואסירים לבית המשפט).

בוגר המכללה לביטחון לאומי, ולשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה.