חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט

האם אירוע בו בן זוג של שופטת פוגע מילולית בשר ממפלגתו של איתמר בן-גביר פוסל את השופטת מלדון בעניינו של בן-גביר? השופטת קבעה שלא, כי לטעמה האירוע עם בן הזוג בבית הכנסת לא יוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אכן טעה השר בן-גביר בבקשתו. לא בעצם הבקשה אלא בעילה אותה ציין בבקשה.

על השר בן-גביר היה לבקש שכל המותב יפסול עצמו, עקב חשש ממשי למשוא פנים, כי אין כל עילה ממשית בחוק שבגינה מתקיים הדיון, והעדר עילה שבחוק מביא באורח ברור לחשש ממשי למשוא פנים. החוק הוא המתרס האחרון המונע משוא פנים במשפט, ואם כל הדיון לא מתבצע על בסיס סמכות מפורשת שבחוק, כל השופטים נגועים בחשש ממשי למשוא פנים.

האם זה בטוח שכל השופטים יישאו פנים? חלקם? אף אחד מהם? זה לא בטוח, אולי אם לא יישאו פנים היום, הם יישאו פנים מחר, ואם לא מחר אז מוחרתיים, פסלות שופט היא החלטה צופה פני עתיד, והפסלות נגרמת עקב חשש למשוא פנים הרבה לפני שאנו מאפשרים למשוא הפנים להתקיים בפועל.

כאשר אין בסיס חוקי מובהק לעתירה, אין גם בסיס חוקי מובהק להחלטה, השופט קובע על-פי תורת העולם האישית שלו, על-פי מצב הרוח ברחובות, על-פי מצב הרוח שלו באותו יום ובאותו שבוע, על-פי הקירבה למועד הבחירות, על-פי החרדות שלו מההפחדות ההיסטריות של הפרופסור אהרן ברק, על-פי ההפחדות האפוקליפטיות של אהוד ברק, וכל דיון או החלטה הנובעים משיקולים שאינם קשורים במפורש לחוק, יוצרים לטעמי חשש הרבה יותר מאשר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.