מה אוכל אותך

המשתתפים הם המתמודדים עצמם ואנשים שאינם מוגדרים בהכרח כאומנים, אלא מביעים את דעתם. אחת התערוכות האלה היא התערוכה "מה אוכל אותך?", העוסקת בהפרעות אכילה אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים. החלק המרגש בנוסף לצפייה בעבודות, היווה המפגש והשיחות עם היוצרים. מציגים: איתן מזרחי, אלכס חיימוביץ, אלה פסטרנק, בתיה פימה, גאי שמל, דניאל מנו-בלה, טל סודאי, יובל מזרחי, יונית רחמני-יוספר, יפעת גדות, יעל גלי, יפית זייתון, ליגל רביע, נוגה הררי, נועה בן אוליאל, נעמה שטרית, סלמון טקה, עדינה ויקטוריה, פולינה ליאחוביצקי, ותמר דויד-כריספי.

את דברי הפתיחה נשאו האוצר שי פרדו, אריה ללוש, מנכ"ל החברה לתרבות בת ים, איתן מזרחי כותב הרומן "לפני שזה יגמר" על בתו שנפטרה לפני ארבע שנים, שנותן הרצאות חינם על מה שעברה בתו ז"ל. הזמר טל סודאי שמחלים ופעיל למען העלאת המודעות למחלה, שר וניגן על גיטרה. הוא השמיע בצורה כנה ומרגשת במיוחד את השיר על יחסיו עם אנה (אנורקסיה).

המאבק והמאמץ לשמור על האיזון מועלה בתערוכה במדיומים שונים: ציורים שנעשו בטכניקות שונת, מיצבים, סרטי וידאו, פרפומנס, ספרים ושירים. העבודות חושפות את עולמו האישי המיוחד של כל יוצר. ליד כל אחת מהן יש הסבר מפורט המסביר את מהלך העבודה, החומרים והמקום האישי ממנו היא צמחה.

אחת העבודות הבולטות בתערוכה שמסבירה חזותית ומילולית את התהליך שעוברים כולם, היא העבודה "בתהליך", שנוצרה בשנת 2025 על-ידי בתיה פימו ( 80 על 50 ס"מ). בעבודה נצפות ידיים אוחזות בכף ובמזלג, כשלמפרקיהן קשורים אזיקים פתוחים. על חבל דק שנמתח בין הידיים, צועדת דמות זעירה. ברקע נוף קסום של ים ושמיים המצוירים בצבעי אקריליק. מפתחות נמצאים במרכז השמיים. בחלק הקדמי ישנם סלעים, שגם הם וגם הידיים, עשויים מחלקי קלקר מוקשה וצבוע.

בשפה רהוטה משתפת אותנו בתיה ומגלה טפח מהמאבק היום יומי לשמור על איזון. היא משווה אותו להליכה על חבל דק כשכל רגע עלולים ליפול לתהום שבצדדים. לדבריה: "לפעמים זה בלתי נמנע לצלול. יש אוצרות שמקבלים בדרך בעיקר בהכרת הכוחות, בנכונות להעזר, בנצחונות הקטנים, בקניינים שנרכשים בעמל רב, והכל במשאלה להשתחרר מהכלא העצמי, מהחרדה, מההתאהבות בשבי".

מתמודדת נוספת ששיתפה אותנו ברגשותיה היא יונית רחמני שמציגה עבודת רקמה על קנווס תחת הכותרת: "ברוך שעשני אישה". 58 על 76 ס"מ. 2025. בהסבר שליד הציור כתוב: "נתקלתי בציור שהרגשתי שאני מצוירת בו, האמת העירומה לעיני כל. פיקסלתי ורקמתי סדקים שטשטשו ואפשרו הצצה לרגשות האישה המצולמת." עבודתה העמלנית שביצועה הצריך המון סבלנות, דיוק וזמן, מעידה על אומץ, רצון לשתף, הכרה בערך עצמה והשלמה.

בין הטקסטים שנכתבו ישנו השיר שנכתב על-ידי העיתונאית והמשוררת יפעת גדות, שמעלה בתמצות את מערכת היחסים הכל כך חשובה בחיינו בין מתמודדת לבין האם שלה. מערכות היחסים, הקשרים, התמיכה והיכולת לעזור ולהיעזר ולצמוח מתוך המשברים הודגמו על-ידי הפרפומנס שבוצע על-ידי אלה פסטרנק ועדינה ויקטוריה, במהלכו התבקשו אנשים מבין המבקרים לכתוב על גבה של עדינה שמות שנאמר להם על גופם ובהמשך ציירה אלה בצבעי גוף והפכה אלה את השמות הלא מחמיאים, ליצירת אומנות יפה.

תערוכה חשובה החושפת מאבקים בין גוף ונפש, שליטה ואובדן שליטה, מלחמה מתמדת, גילוי הכוחות פנימיים, ההכרה בצורך להעזר, להשלים ולהצליח.