כישלון מוחלט

אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה ששמעתי חדשות על כך שקטר תשלם כסף לחמאס - באישור ממשלת ישראל. אני זוכרת שהייתי מזועזעת לחלוטין מהרעיון. באמת, קטר? למה לא אירן? אותה המדינה שמזינה את האיסלאם הפונדמנטליסטי ובאמצעות כלי התקשורת שלה מהנדסת תודעה של מיליוני בני אדם במזרח התיכון תסייע לחמאס ותציל אותו ממצוקתו, במקום להקריס את שלטון של ארגון הטרור הרצחני?

במדינה מתוקנת ובפרלמנט עצמאי הייתה מתכנסת ועדת חו"ב על-מנת לדון במהלך ולפקח על הממשלה שאיבדה את זה לגמרי. זה לא קרה, כיוון שהכנסת שלנו, כידוע, אינה רשות עצמאית ובלתית תלויה. המבצר הזה נפל מזמן והממשלה שולטת בכל מה שקורה בכנסת. דיברתי בכאב רב בדיון החשוב על התערבות זרה ופרשת קטרגייט שקיימה ח"כ נעמה לזימי. על הכישלון המוחלט של הכנסת למנוע מהממשלה להכניס את הקטרים לתוך הקלחת העזתית, במקום להרחיק אותם משם בכל הכוח.

הסיפור הזה אף רחב יותר מפרשת הקטרגייט, שהיא, ללא ספק, הפרשה הביטחונית החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל. בית נבחרים חלש שאינו באמת מייצג את העם אינו מסוגל למלא את תפקידו ולפקח בצורה אפקטיבית על מה עושה הרשות המבצעת ואת המחיר נשלם אנחנו, כולנו.