אופוזיציה שעושה פוזה של פוזיציה

בסוף, או, בעצם, לפניו, פוליטיקה היא תמיד הנהלת חשבונות. חיסול חשבונות. בשורה התחתונה תמיד מונח "אני". האגו המניע הכל ומסביר הכל. זו הסיבה - גלויה וידועה - שהאופוזיציה לא מצליחה להתאחד. אף לא אחד מראשי המפלגות הנמנות עימה, האמורות להוות גוש חוסם, ולאחר מכן - גוש מנצח ומוביל - לא מוכן לוותר על ראשות הגוש או לכל הפחות על סגנות. לכל אחד מהם יש הסבר מלומד, מנומק, שמצטלם ומוקלט לתשדיר שירות מהודק, מדוע הוא אמור להיות זה שיוביל את הגוש.

לפי שעה, במקביל להפצת מסרים עמומים של מי שנואשים לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, להחזיק את המקל בשני הקצוות (ושאר קלישאות, אשר בכל אחת מהן יש, במפתיע, גרעין של מציאות וגלעין של אמת), יש מי מהם שמתחילים לנסות להיבדל מהשאר, ליצור ראש חץ, וברגע של אמת יוצא המרצע מהשק (אמרנו קלישאות, לא?).

וכך, לפני שהם יודעים כמה מנדטים תקבל מפלגתם ועד כמה יהיו בידיהם קלפים שניתן לשחק בהם מעמדה של חוזק וכח - אם בכלל ואם וכאשר - הם יורים לעצמם ולבוחרים הפוטנציאליים שלהם ברגל כשהם מכריזים עם מי לא יישבו בקואליציה. החרמות בעיצומן. לא עם הערבים. לא עם החרדים. לא עם השמאל או הימין הקיצוני. סליחה, אז עם מי כן יואילו כבודם לשבת?

מאבקי אגו, גלויים וסמויים, עלולים לגרום למי שרוצים להחליף את השלטון להפסיד בקרב עליו כבר בבחירות הקרובות. אם וכאשר יפסידו אותו, מה שעל פניו נראה כיום כתרחיש לא בלתי סביר בעליל, לא יוכלו להאשים איש מלבדם בהפסד. את היסודות שלו הם מניחים בימים אלה, כשהם רואים עצמם כמי שנבחרו זה מכבר ויש להם פריבילגיה לקבוע עם מי יקימו קואליציה ועם מי לא.

היות שעל-פי השקפת עולמי הפוליטית אני נמנה עם מי שמכונה "גוש השינוי", המצב הזה מעציב ומצער אותי. בעיקר בגלל שאין חדש תחת השמש ומה שהיה הוא - בסבירות גבוהה - מה שיהיה. בנימין נתניהו צפוי להרכיב את הממשלה הבאה ולעמוד בראשה. זו לא נבואה. זו ודאי לא התחייבות או שבועה. זה חשש אמיתי. צורב. אם לא יתעשתו וישחררו את האוויר החם וישחררו מגופם את הנוזל החם שעולה לאחדים מהם לראש, אות לפריצתה של האכזבה המרה בקרבם ובקרב רבים אזרחי המדינה (לא די בהם, יתברר), יינתן כבר בשעה עשר בערב עם היוודע תוצאות מדגם הערוצים השונים בטלוויזיה.