להתייחס בכבוד לעובדים הזרים

יש בארץ כיום כ-33 אלף פליטים מאוקראינה. נמצא אותם על פיגומי בניינים, בעבודות תחזוקה, בחקלאות, בסלילת כבישים ובסיעוד לקשישים. מצער, שעם שידע שנים רבות חיי פליטות, דווקא ממשלתו תהיה זו שתתנכר לפליטי מלחמה אימתנית, שמצאו להם מפלט במדינת ישראל. כל מבוקשם הוא עד יעבור זעם, שיתאפשר להם לחיות בבטחה, במיוחד שהם אינם נטל, אלא ניכרת תרומתם בעבודה יצרנית. ישנם גם למעלה מאלף ילדים לפליטים מאוקראינה, מן הראוי שמערכת החינוך תקבל אותם בחיבוק חם ולא תגלה סימני התנכרות.

חובה על עם של פליטים, שבנה את חייו מחדש בארץ ישראל, לגלות חמלה ולהתייחס בכבוד לפליטי המלחמה מאוקראינה, ושלא יחושו כל יום את אימת חרב הגירוש.

כשנתן אלתרמן כתב בשנת 1932 "נַלְבִּישֶׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט וְנִפְרוֹשׁ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים" הוא לא ראה לנגד עיניו אלפי!!! פועלים מיובאים על-ידי חברות קבלן מאסיה ומאירופה להלביש את כבישי מדינת ישראל ובנייניה "בְּשַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט". הוא לא ראה אלפי פועלים מיובאים מתאילנד "פּוֹרְשִׁים מַרְבַדִּי גַּנִּים" בענפי חקלאות שונים בישראל. לא ראה רבבות פועלים פלשתינים חוצים מחסומים בשעת בוקר מוקדמת כדי להלביש את מדינת ישראל "בְּשַׁלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט". הוא גם לא ראה את ענף הסיעוד לקשישים במדינת ישראל נשען על עבודת עובדים זרים.

מצער, שמערכת הסיעוד לקשישים, המחייבת את עבודת הסיעוד של 24 שעות כפולות 7 ימים בשבוע, מבוססת במדינת ישראל רק על עובדים זרים, כשבדרך חברות קבלן צוברות רווחים מרקיעי שחקים והעובד הזר מקבל פירורי שכר ובמקרים רבים ללא תנאים סוציאליים, החייבים להיות מנת חלקו של כל עובד!!

לא עמדה לנגד עיניו של המשורר נתן אלתרמן המציאות הכאובה, בה להון ישנה עדיפות מוחלטת על ההון האנושי העובד בשדה, על פיגומי הבניין, בסלילת כבישי הארץ, בה מונחים נדבכי התחדשותה הלאומית. לא עמדה לנגד עיניו של המשורר מציאות, בה תעשיית הון גורפת סכומי עתק מיבוא של כל פועל זר לישראל, פועל שאין לו הגנה מקצועית נאותה במקרה של תאונת עבודה. פועל שהפך לעבריין מורשע כשחרג מחוזה העבודה, לפיו הוא חייב להיות רק "מכונת עבודה", ואסור לו לבנות חיי משפחה עם מהגרת עבודה ובוודאי שלא עם אזרחית במדינת ישראל, שהתאהבה בו ורצונה לבנות את חייה בתא משפחתי עם העובד הזר - היא עבריינית והפועל הזר עבריין על-פי התפיסה של מערכות חיינו.

כשהמלחין דניאל סמבורסקי כתב את הלחן המרטיט, שכבש את נעורינו, לשורות היפות של נתן אלתרמן "מִמּוֹרְדוֹת הַלְבָנוֹן עַד יַם הַמֶּלַח ... נְיַפֶּה אוֹתָך מְאֹד" הוא לא ראה לנגד עיניו את ים המלח מתכער ובחלקו הגדול גוסס, כי הון נואף ברשותו ובגיבויו של החוק ניצל את אוצרותיו של ים המלח ללא כל בקרה וללא שימת גבולות לשמירת ים המלח כאוצר טבע ואוצר נוף. מצער, שהון אנושי יקר נמנע ממנו שכר מינימום וזכויות סוציאליות בחברה, בה מתנגנת תפילת הודיה מזויפת על "שֶׁבְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים".

אַרְצִי מִתְנָעֶרֶת מֵאַחֲרָיוּתָהּ לַמְּדַדִּים בַּמַּאֲסֵף
עֵינֶיהָ שׁוֹלְחוֹת לְעֶבְרָם אֵשׁ זָרָה וּמַקְפִּיאָה
תּוֹכָהּ פּוֹרֵק לְתוֹכָם הַבּוֹהֶה אֶת כָּל רֵיקוּתָהּ
לִבָּהּ נוֹעֵל רַגְלֵיהֶם הַכּוֹשְׁלוֹת בְּכָל בְּרִיחֶיהָ.

אַרְצִי מִתְנָעֶרֶת מֵאַחֲרָיוּתָהּ לַמְּדַדִּים בַּמַּאֲסֵף
יָדֶיהָ שׁוֹלְחוֹת לְעֶבְרָם רוּחַ לוֹפֶתֶת וּמַקְפִּיאָה
תּוֹכָהּ יוֹרֶה בְּתוֹכָם לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ קֶרַח נוֹרָא
לִבָּהּ נוֹעֵל חַיֵּיהֶם הַנּוֹפְלִים בְּמַנְעוּלֵי מָוֶת זוֹעֵק וְשׁוֹאֵל.