האופוריה דעכה והסכנות אורבות

דעכה כלא הייתה האופוריה של הימים הראשונים למלחמה באירן. אופוריה זו הייתה מלווה בלחן רטורי מבריק, שופע מילים עטויות משיחיות קורעת שחקים בשפה האנגלית ובשפה העברית, שעליה ניצח בנימין נתניהו; ולחלופין, הוא גם היה כנר ראשון בסימפוניה הבלתי נגמרת על מזרח תיכון חדש. למורת רוחו של המנצח על התזמורת, כל הכלים והנגנים החלו לקרטע. כנראה, בימים אלו המלחמה במפרץ הפרסי מתחילה להתכנס לקראת סיום.

בנימין נתניהו, ששיכר את הציבור הישראלי במנות גדושות של אופוריה וגם שיכר את נשיא ארצות הברית, עומד היום מול אותו נשיא החותר בבירור לסיום המלחמה בטהרן. הוא לא ייתן לנתניהו להפריע לו לסיים את הקונצרט המפיק צלילים צורמים, המאיימים על נדבכים קיומיים של חיים וכלכלה ברחבי העולם. נתניהו, שגרר את טראמפ למלחמה, והמגלומניות של טראמפ עצמו - המשוכנע בכוחותיו ובכך שכל מילה היוצאת מפיו היא מילה המכניעה כל מדינה בעולם - לא לקחו בחשבון שגם סעודיה יודעת לדבר. סעודיה תהיה זו שתבלום את המסע הימי של ארצות הברית.

נתניהו, השיכור מחיבת דונלד טראמפ ומליטופיו, מצא עצמו נזרק לשוליים. מה שהניע את טראמפ להניח את ביבי בצד הייתה הודעת יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, כי לא יאפשר לאמריקנים להשתמש בבסיסים בארצו או במרחבה האווירי - שימוש שתואר כקריטי להמשך המלחמה. מיום השבת, ה-28 בפברואר - היום שבו נתניהו כיסה את כל ערוצי הטלוויזיה באופוריה משכרת ומשקרת, לפיה "עוד יום-יומיים אנחנו משנים את פני העולם" - הגענו בימים אלו להפוגה כפויה לשירת הלל לטייסינו, למציאות של קריסה כלכלית בשווקים בעולם, ולסכנת פיטורים ואבטלה במשק הישראלי. נכנסנו לחיים מורטי עצבים של אי-ודאות באשר למה שטומן בחובו המחר.

בכסות האופוריה של ה-28 בפברואר, הממשל והתקשורת משתיקים את מעשי הפשע נגד האנושות המתבצעים על-ידי מתנחלים לובשי מדים של צה"ל, חגורים בנשק צה"לי, בשטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. הם חודרים לכפרים פלשתינים, שורפים בתים, רכוש ומסגדים, כורתים עצי זית, גונבים עדרים ואינם בוחלים בירי ובהרג. נותרה חיוורת ומוצנעת בפינה נידחת של סדר היום אזהרתו של אלוף פיקוד המרכז, האלוף אבי בלוט, החרד מהסכנה האורבת מכך שהפלשתינים בגדה לא יישארו אדישים - מה שיכניס את חיינו לעוד מציאות חיים מדממת, שתוצאותיה עלולות להיות הרסניות.