משפט דרייפוס ומשפט נתניהו

למרות ההבדלים הברורים בין שני האירועים הללו בהיסטוריה, יש ביניהם גם קווים מקבילים. משפט דרייפוס היה, במידה רבה, משפט של חילופי הגמוניה בצרפת של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בדומה למשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שגם הוא, בעיניי, משפט של חילופי הגמוניה.

צרפת של שלהי המאה ה-19 הייתה מקוטבת מאוד. התחולל שם מאבק בין נציגי ההגמוניה הישנה - הגנרלים, הכנסייה ובתי המשפט - לבין ההגמוניה החדשה, שהייתה דמוקרטית יותר. משפט דרייפוס היה מעין אבן בוחן שהבחינה בין שתי ההגמוניות. בצרפת, תמיכה בדרייפוס פירושה היה התנגדות להגמוניה הישנה. היו גם אנטישמים שתמכו בדרייפוס, לא משום שגורלו הטריד אותם, אלא בעיקר משום שהתנגדו להגמוניה הישנה.

משפט דרייפוס נולד מתוך ניסיון לגלגל על דרייפוס פרשת ריגול חמורה בצבא הצרפתי לטובת גרמניה. הקושרים לא בחלו באמצעים, השחיתו את מערכת המשפט והשפילו את דרייפוס. המשפט כולו, על גלגוליו השונים, נמשך 12 שנים - שנים שבמהלכן ניצחה בסופו של דבר ההגמוניה החדשה, והתקבל חוק הפרדת הדת והמדינה בשנת 1905. דרייפוס סבל שנים ארוכות בכלא ובהגליה, עד שקיבל תחילה חנינה ולאחר מכן זוכה סופית בשנת 1906. הזיכוי הגיע רק לאחר ניצחון ההגמוניה החדשה.

ההבדלים והדמיון בין הפרשות

משפט נתניהו אינו עוסק במזימה של קושרים בוגדים כפי שהיה במשפט דרייפוס. במקרה הזה, סביר להניח שהייתה גם התלהבות יתר לסכל את ראש הממשלה הפופולרי, שהצליח להישאר בשלטון שנים רבות וקידם את האינטרסים של ההגמוניה החדשה. בעבר נמנעתי מלהיכנס לבסיס הראייתי של תיקי נתניהו. עם זאת, ככל שנקף הזמן, הבנתי באיזו פארסה ראייתית אנו מצויים. תיק 4000 למעשה קרס, איש כבר אינו מדבר על תיק 2000, וממה שנותר מתיק 1000 לא מעמידים ראש ממשלה מכהן למשפט פלילי, תוך כדי הכנסת המדינה לסחרור הפוליטי החמור ביותר בתולדותיה - סאגת החרמת מפלגת הליכוד בראשות נתניהו בידי כמעט כל יריביו הפוליטיים משמאל לגוש.

הזדמן לי לשוחח לאחרונה עם כמה משפטנים הגונים מהמרכז-שמאל, אנשים שמעולם לא הצביעו למפלגות הקואליציה הנוכחית. שניהם אמרו לי שהגשת תיק פלילי נגד ראש ממשלה מכהן על בסיס משפטי וראייתי כה רעוע היא טעות עצומה. זה קרה משום שכל מטרת התיקים הללו הייתה לסלק את האדם הפופולרי ביותר בימין, מי שפיתח את רעיון הגוש שעבד בצורה כמעט מושלמת מאז 2009. כי בלי נתניהו, אין להגמוניה החדשה מנהיגות, ואין מי שיוביל את הגוש. כך מקווה ההגמוניה הישנה להשיב לעצמה כוח, למרות השינויים הדמוגרפיים המהירים המתרחשים בישראל.

מנגנוני הלחץ של ההגמוניה הישנה

אני מסופק עד כמה היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, היה מעוניין בהגשת כתבי האישום הללו. אלמלא הלחץ המסיבי של פרקליט המדינה שי ניצן, ספק אם היה מגיש אותם. אבל בית המשפט העליון אותת לו להתיישר, כאשר שופט בית המשפט העליון מני מזוז, ולאחר מכן נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, אפשרו הפגנות ליד ביתו הפרטי, ובכך הפכו למעשה את הלכת דיין נ' וילק, שקבעה כי כאשר קיימת חלופה משרדית אין להפגין ליד בתיהם הפרטיים של אנשי ציבור. הם עשו זאת כדי להעביר למנדלבליט איתות ברור. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק התבטא בפומבי באופן שנתפס בעיני מבקרים כהפעלת לחץ על מנדלבליט.

כך פועלת ההגמוניה הישנה, וכך היא מיישרת את כולם. החמאה מרוחה בצד שלה, והיא יודעת לסדר ג'וב לשי ניצן בספרייה הלאומית, למרות שכלל לא ברור מה הקשר בין כישוריו כפרקליט לבין תפקידו כרקטור הספריה הלאומית. אז, כן, ההגמוניה הישנה אינה מפקירה את לוחמיה ואת משרתיה הנאמנים. היא מתגמלת אותם.

החרפה שהמיטו המשפטנים שלחצו על מנדלבליט לקבל את ההחלטה המשפטית השגויה ביותר בתולדות מדינת ישראל - להגיש כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן, בעל השפעה מדינית החורגת מגבולות המדינה, על בסיס ראייתי כה רעוע - היא חרפה שעוד תילמד בבתי הספר למשפטים, ביום שבו הם יחזרו למלא את ייעודם ולא ישמשו רק כשופר פוליטי של ההגמוניה הישנה.